ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

AMC Pacer

  • פורסם: 11/02/2018 20:09
  • : 809 ימים, 18 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי.

בסוף שנות ה- 60′ הגיעה לארה”ב החיפושית של פולקסווגן, לאחר שזכתה להצלחה מדהימה באירופה. למרות שהיתה מכונית קטנה, צרה וצפופה יחסית, זכתה להצלחה מדהימה בישבת החדשה, ומכירותיה הרקיעו שחקים. והיא ממש לא הייתה לבד; עד מהרה הצטרפו אליה הדאטסון 1200 והטיוטה קורולה, שגם הן נמכרו מצויין. ראשי תעשיית הרכב האמריקאית הבינו והפנימו את המיאוס של הצרכנים האמריקאיים מספינות הכרום והניקל, והחלו לתכנן את צעדיהם. גם AMC, על אף שהייתה חברה קטנה ונטולת משאבים באופן יחסי, שהמוצר העיקרי שלהם היה הג’יפ שנמכר מצויין. פורד, שברולט ו- AMC החלו לפתח מכוניות קטנות, במונחים אמריקאיים כמובן, כמעט במקביל, אך AMC הייתה הראשונה להציג את הגרמלין, מעט לפני הפינטו של פורד. הגרמלין לא הייתה אלא AMC הורנט שתא המטען שלה קוצץ וכך הפכה למכונית קומפקטית. בשל ההתבססות על ההורנט המשפחתית, הפרופורציות שלה שלה לא היו מאוזנות, והמכונית סבלה מסרחי עודף גדולים ונראתה מוזר למדי. בשל בסיס הגלגלים הקצר המרווח הפנימי היה מצומצם מאד, והמכונית הייתה צרה וצפופה. AMC רצתה לפתח מנוע וואנקל חדשני עבור המכונית, אולם קשיים תקציביים גרמו לה לעשות שימוש במנועים המיושנים של הג’יפ המיתולוגי. הגרמלין הכעורה הקדימה בכמה חודשים את הפורד פינטו, אולם להצלחה גדולה לא זכתה, וגם הוספת מנועים גדולים יותר ועידכוני עיצוב לא הריצו את קהל הלקוחות לאולמות התצוגה. אולם ב- AMC לא אמרו נואש והחליטו לתקוף את פלח השוק שהפך לחם למדי עקב הצטרפות ההונדה סיוויק ב- 72′, דרך העיצוב החיצוני. AMC ידעו היטב שעיצובה של הגרמלין היווה את נקודת התורפה העיקרית שלה, והחליטו על פיתוח מכונית חדשה ולא שגרתית בעיצובה. על עיצוב המכונית הופקד ריצ’רד טיג’, שהיה מעצב הבית של AMC והיה למעשה אחראי על עיצוב רוב מכוניותיהם. טיג’ עיצב מכונית יוצאת דופן במראה שלה; בעוד שתא המנוע הארוך יחסית נראה שגרתי למדי וכלל זוג פנסי חזית נאים, אזי תא הנוסעים נהנה ממראה חריג, עם שטח שמשות יוצא דופן, כך שכל חלקו האחורי של תא הנוסעים היה עשוי זכוכית מקומרת, מה שהקנה לה מראה ביצתי משהו. הדלתות הקדמיות היו ענקיות והקו העליון שלהן נכנס לתוך גג המכונית. על מנת להקל על הכניסה והיציאה, הדלת הימנית הייתה ארוכה יותר מזו השמאלית. מקדם הגרר של המכונית החדשה היה נמוך יחסית למכונית אמריקאית – 0.43 CD וסרחי העודף היו קטנים יחסית. המכונית נראתה נאה ועתידנית, בוודאי ביחס להיצע האמריקאי הדל למדי בתחילת שנות ה 70′. גם עיצוב הפנים היה נאה למדי, וכלל לוח מחוונים עוטף שהושם בו דגש גדול על קלות התחזוקה והוא היה ניתן לפירוק בקלות. משבר האנרגיה פגע ב AMC, כמו בכל יתר היצרניות האמריקאיות, ולכן תקציב לפיתוח מנועים חדשים לא היה. לכן החליטו ב- AMC להשתמש במנועי הג’יפ שהיו בעלי 6 בוכנות בטור בנפח 3.8 ו- 4.2. בשל כניסת תקנות זיהום אוויר מחמירות ירד הספק המנועים – מנוע ה- 3.8 סיפק 100 כ”ס בלבד ואילו מנוע ה- 4.2 112 כ”ס. תיבת ההילוכים הייתה ידנית 3 (!) או 4 הילוכים כאופציה וכמובן תיבה אוטומטית 3 הילוכים, שנקנתה מקרייזלר שנאותה למכור לה תיבות, מאחר ולא התחרתה בפלח שוק זה. מערכת המיתלים כללה עצמות עצה כפולות מקדימה וסרן חי הנתמך על ידי זוג קפיצי עלים מאחור. החריג היחיד היה מערכת ההיגוי, שכללה הגה בשיטת מסרק ומוט משונן, לא ממש נפוץ במכוניות אמריקאיות באותה העת. מערכת הבלמים כלל בלמי דיסק מלפנים ותוף מאחור, עם מעגל בלימה כפול. AMC שמו דגש רב על הבטיחות הפאסיבית, והשקיעו בתחום הלא ממש פופולארי באותה עת סכומים ניכרים. המכונית החדשה שנקרה AMC פייסר הוצגה בפברואר 75′, ולמרות המראה הלא ממש שגרתי, נמכרה היטב. הסתבר שציבור הלקוחות האמריקאיים העריך את התעוזה העיצובית, וכבר בשנתה הראשונה נמכרו 145,000 מכוניות. למכירות הטובות סייע תמחור נוח שנבע מכך שרוב ציוד המותרות היה בגדר אופציה, כך שכל אחד יכול היה להתאים לעצמו את רמת האיבזור לפי יכולתו. מבחני הדרכים שנערכו לה לא עשו עימה חסד; למרות העיצוב העתידני, בפועל הייתה הפייסר מכונית מאכזבת למדי – בשל השימוש הרב בזכוכית נאלצו AMC להשתמש בחיזוקי מרכב רבים, מה שהעלה את משקלה ל- 1,360 ק”ג, מה שכמובן פגע מאד בביצועים ובצריכת הדלק. גירסת ה- 3.8 הייתה איטית למדי, וגם ה- 4.2 לא הייתה זריזה, על אף המומנט הבריא בסל”ד נמוך יחסית. התנהגות הכביש הייתה ממוצעת למדי, וההיגוי היה כבד מאד, ולכן תוספת הגה כוח הייתה חיונית. לאחר שפגה ההתלהבות הראשונית מעיצובה, ירדו מאד המכירות, וגם הוספת גירסת סטיישן שימושית והוספת מנוע V8  שסיפק 132 כ,ס ממנוע בנפח 5.0 בשנת 77′ לא עוררה את המכירות הרדומות. כשראתה AMC שהמכירות הולכות ונעלמות, הוסיפה גרסאות איבזור רבות במחיר משתלם. הגירסאות כללו איבזור חשמלי מלא ב X ואפילו צביעה דו גוונית. AMC ניסתה לייצא את המכונית לאירופה, לא בהצלחה יתרה, ואפילו לבריטניה, בה ההגה ממקום בצד ימין. AMC נקטו בצעד מעניין על מנת לשווק את המכונית בבריטניה; הם העבירו את ההגה לצד ימין, אך את מסרק ההגה הותירו במקומו, והעברת התנועה נעשתה עלי ידי שרשרת (!) מצד ימין לצד שמאל, שירד אל מסרק ההגה. המכירות היו אפסיות ועד מהרה הופסק שיווקה באירופה. לאחר שמכירותיה ירדו עוד, הוחלט בשנת 80′ להפסיק את ייצורה, לאחר 5 שנים בלבד. ב 5 שנות ייצורה הורכבו 280,000 מכוניות, מספר נמוך לכל הדעות. הפייסר, על עיצובה הנועז, יכלה להיות מכונית נשכחת אלמלא הופעתה הבלתי נשכחת בסרט הקולנוע עולמו של ווין שיצא לאקרנים ב- 92′ ובעולמו של ווין 2 שיצא שנה לאחר מכן . הסרטים שזכו להצלחה קופתית, העלו את זכרה של הפייסר מהאוב, וערכה האספני החל לעלות. הפייסר תיזכר כניסיון נועז של AMC לייצר מכונית קומפקטית מודרנית, כתגובה למשבר האנרגיה של 73′. אולם הנדסה מיושנת פגעה בתכונות המוטוריות שלה, כמו גם איכות גימור נמוכה יחסית, צריכת דלק גבוהה ונטייה להחלדה מהירה.

 

אין תגיות

875 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 6895a8086228ec62

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים