ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

ריינג’ רובר Land Rover Range Rover

  • פורסם: 18/08/2018 22:22
  • : 879 ימים, 13 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

בתערוכת המכוניות של אמסטרדם שנערכה באפריל 48′ הציגה חברת רובר הבריטית רכב שטח חדש – הלנד רובר. הלנד רובר עוצב ותוכנן על ידי האחים ווילקס, שהושפעו מאד מעיצובו ותכנונו של הג’יפ האמריקאי, ובייחוד מרמת העבירות הגבוהה שלו. אב הטיפוס הראשון נבנה על שלדת הג’יפ האמריקאי, אך מעט מאוחר יותר תכנונו בחברה שלדה עצמאית, שאף היא הייתה במבנה סולם, מה שהעניק לה קשיחות מבנית רבה. באותה העת, סוף שנות ה- 40′, היה מחסור גדול בפח, אך לעומת זאת היו עודפי אלומיניום גדולים שנוצרו בעקבות פירוק אלפי מטוסים ששימשו את בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השניה. לכן החליטו בלנד רובר לייצר את חלקי המרכב מאלומיניום, שבנוסף למשקלו הקל היה עמיד באופן מוחלט בפני חלודה וקל מאד לריקוע. עד מהרה קנו להן רכבי השטח של לנד רובר, שנצבעו בירוק עקב עודפי צבע שנועדו לשמש לצביעת תאי הטייס של מטוסי קרב, קהל מעריצים גדול, בשל יכולת השטח הנהדרת שלהם והעמידות הרבה, כמו גם הפשטות המכאנית שאפשרה להן להמשיך ולנוע גם על דלק באוקטן נמוך במיוחד, מה שהפך אותן לפופולאריות מאוד במדינות אפריקה ואוסטרליה. המכירות היו מצויינות, והלנד רובר יוצר ללא שינויים מהותיים שנים ארוכות. אולם חרף מעלותיו הרבות, הלנד רובר היה כלי רכב ספרטני במיוחד, ונוחות לא היתה חלק ממעלותיו, בלשון המעטה. לכן כבר בתחילת שנות ה- 60′ החלו ברובר לחשוב כיצד ניתן להפוך אותו לנוח וידידותי יותר, הן לנהג והן לנוסעים  ופיתחו אבות טיפוס בעלות גג קשיח ותא נוסעים סגור. בשנת 63′ הציגה חברת ג’יפ האמריקאית את הוואגוניר, רכב שטח בעל מרכב סגור במבנה 5 דלתות, שלא רק הציע שימושיות גבוהה, אלא גם רמת גימור ואיבזור של מכונית פרטית בלא שויתר על יכולת השטח הגבוהה. הוואגוניר הפך להצלחה גדולה, וסימן את הדרך לרכבים שבאו אחריו. בלנד רובר, שהפכה ב 67′ לחלק מקונצרן גדול – בריטיש ליילנד – היו ערים להצלחתו המסחרית הגדולה של הוואגוניר מבית ג’יפ, והחליטו לפתח רכב כביש-שטח משל עצמם, שישמור על יתרונות הלנד רובר המסורתי, ובראשן יכולת השטח הגבוהה, אך יעניק איכות חיים גבוהה יותר וביצועים טובים, וכך יהווה אופציה אף למכוניות סאלון. לפני שהוחל בעיצוב המכונית החדשה, הוחלט שהיא תתבסס על שלדת הלנד רובר 100, כלומר אורך בסיס הגלגלים יהיה 100 אינץ’ בדיוק. עיצוב המכונית, שכאמור היתה אמורה להיות בעלת שלדת סולם נפרדת, בוצע על ידי צ’ארלס ספנסר קינג, ואליו הצטרף מעט מאוחר יותר דיוויד באך, שהיה ראש מחלקת העיצוב של בריטיש ליילנד. אלו עיצבו רכב כביש שטח בינוני בגודלו – 4.44 מטר אורכו, אשר עוצב בקווים חדים והיה בעל מרכב 3 דלתות בלבד. הסיבה העיקרית לעיצוב שהיה בעל קווים חדים, נעוצה היתה בהחלטה על המשך השימוש באלומיניום לבניית חלקי המרכב. למרות השימוש בקווי עיצוב חדים, המראה היה מודרני, נאה ופרופורציונאלי. מאחר ויועד להיות רכב שנועד לפנות לפלחי שוק גבוהים יחסית, שמה לנד רובר דגש רב על עיצובו הפנימי ועל הקניית רמת גימור גבוהה, כמו גם איבזור עשיר יחסית. בשל שטח השמשות הגדול, שדה הראייה היה מעולה ותא הנוסעים נהנה מהרגשה אוורירית. גם תיכנונה המכאני נעשה מבראשית, וכן התקבלו כמה החלטות, שהראשונה שבהן הייתה שימוש במנוע גדול יחסית, בוודאי בהשוואה למנוע ה- 2.0 של הלנד רובר. באותה העת רכשה בריטיש ליילנד את הזיכיון לייצור מנוע ה- V8 של ביואיק האמריקאית. מנוע ה- V8 היה בנפח 3.5 והיה עשוי אלומיניום כולו, מה שהפך אותו לקל משקל וקומפקטי מאוד במימדיו. מנוע ה- 3.5 שצוייד בזוג מאיידי SU פיתח הספק של 135 כ”ס וגמישות טובה מאוד. בשל השימוש הנרחב באלומיניום, משקלו עצמי עמד על 1.7 טון בלבד, מה שיצר יחס משקל הספק טוב למדי. המנוע מסר את תפוקתו לתיבת הילוכים ידנית בת 4 הילוכים, וזו העבירה את הכוח לארבעת הגלגלים דרך מערכת הנעה כפולה קבועה שלא היתה ניתנת לניתוק. מערכת ההנעה הכפולה הקבועה תוכננה ונועדה לשפר הן את יכולת השטח, שאמורה הייתה להיות גבוהה, כמיטב מסורת לנד רובר, והן את התנהגות הכביש, מאחר ועיקר יעודה היה להיות רכב כביש דווקא. ליד ידית ההילוכים הותקן מנוף בודד שאמור היה לנעול את הדיפרנציאל המרכזי, וזה כדי לשפר את יכולת השטח. מערכת המיתלים הייתה מתקדמת אף היא, וזוג הסרנים החיים היו תלויים על קפיצי סליל גדולים, בניגוד לכל רכבי השטח שבהם הסרנים היו תלויים על קפיצי עלים אורכיים. קפיצי הסליל היו אמורים העניק הן נוחות משופרת והן עבירות גבוהה. מערכת הבלמים עשתה שימוש ב -4 בלמי דיסק ומגבר כוח. מערכת ההיגוי היתה בשיטת התיבה והתפוחים, והגברת הכוח היתה הידראולית. המכונית החדשה הוצגה ביוני 70′ וכונתה ריינג’ רובר. עיתונות הרכב הייתה מלאה שבחים כשבחנה את המכונית החדשה – צויינו לשבח ביצועיה הטובים, בוודאי ביחס למקובל אז ברכבי שטח, התנהגות הכביש הבטוחה, נוחות הנסיעה הטובה, השימושיות הרבה, המנוע החלק והשקט וכמובן יכולת השטח הגבוהה מאוד , על אף היעדר תיבת העברה בעלת יחס העברה נמוך. על אף שהייתה מכונית יקרה מאוד, המכירות היו מצוינות ועלו על הצפי האופטימי ביותר של אנשי לנד רובר. ויתרה מזו, מכירותיה לא באו על חשבון הלנד רובר הקלאסי, כך שלמעשה יצרה הריינג’ רובר פלח שוק משל עצמה – רכב כביש-שטח יוקרתי. הריינג’ רובר המשיך להתעדכן עם השנים, כשבשנת  77′ , שנתיים לאחר שלנדר רובר הפכה לחטיבה עצמאית, נוספה תיבת העברה בעלת יחס העברה נמוך\גבוה. באותה הזדמנות הוצעה המכונית גם עם אופציה להילוך חמישי, מה שהקנה לה שיוט שקט יותר. רמת הגימור והאיבזור שופרו, מה שהתבטא בתא נוסעים מהודר למדי. למרות המכירות הטובות, העדרו של מרכב 5 דלתות פגעה באטרקטיביות המכונית, ולכן ב- 81′ נוספה אופציית מרכב נוספת – 5 דלתות, שהיתה גם ארוכה יותר. אורך המרכב ובסיס הגלגלים עלו ב- 20 ס”מ, מה שתרם הן להעלאת השימושיות והן למרחב פנימי גדול בהרבה. ב 82′ נוספה אופציה לתיבת הילוכים אוטומטית שהגיעה מקרייזלר האמריקאית, ובנוסף רמת הגימור עלתה עוד ונוספו חלונות חשמל, נעילה מרכזית ומזגן מקורי, מה שאפשר לה להתחרות במכוניות הפאר של תקופתה. בשנת 86′ עברה הריינג’ רובר מתיחת פנים משמעותית ראשונה, במסגרתה עוצבה מחדש חזית המכונית והפכה למודרנית יותר. גם תא הנוסעים עוצב מחדש, כשלוח המחוונים ומתגי התפעול נלקחו מהאוסטין מאסטרו. מערכת הזרקת דלק של לוקאס החליפה את זוג המאיידים, מה שהעלה את הספק מנוע ה- V8 ל- 168 כ”ס, שתרמו לשיפור גדול בביצועי המכונית. מנוע טורבו דיזל חדש מפיתוח עצמי של לנד רובר הוצג, וזה פיתח 114 כ”ס מנפח של 2.4. בשנים הבאות יוצר הריינג’ רובר ללא שינויים מהותיים, למעט שדרוג נוסף של רמת הגימור והאיבזור, שכללה תא נוסעים שדופן בעור יוקרתי ועץ והוספת מושבים חשמליים. אולם בסוף שנות ה 80′ נוספו לפלח השוק המאוד יוקרתי מתחרים רבים, בעיקר מיפן – הטויוטה לנד קרוזר, המיצובישי פאג’רו והאיסוזו טרופר. אלו הציעו תפיסה מבנית דומה לזו של הריינג’ רובר, אולם היו זולים ממנו בעשרות אחוזים והציעו איכות גימור גבוהה ואמינות מצויינת, שלא היו תכונות מובילות בריינג’ רובר, בלשון המעטה. למרות שהגיע לבשלות מלאה, מכירות הריינג’ רובר החלו לרדת, ולכן ב- 89′ הציגו לנד רובר את הדיסקברי החדש, שהיה מיועד לפלח שוק נמוך יותר מזה של הריינג’ רובר. אולם ייצורו של הריינג’ רובר האריסטוקרטי נמשך, כשעיקר כוח המשיכה שלו היה נעוץ בתא הנוסעים היוקרתי שלו ועיצובו הקלאסי. אולם לכל הצלחה יש סוף, ולכן בתחילת שנות ה- 90′ החלה לנד רובר בתכנון היורשת. זו הוצגה בשנת 95′ והציעה מראה מודרני ונאה בהרבה, כמו גם טכנולוגיה מתקדמת מאוד, אולם שמרה על המבנה הבסיסי של הרייג’ רובר הקלאסי – שלדת סולם נפרדת, הנעה כפולה קבועה ומרכב אלומיניום. הריינג’ רובר ייזכר כאחד מכלי הרכב המשפיעים ביותר בהיסטוריה של הרכב, למרות שלא היה החלוץ בתחומו. הריינג’ רובר יצר במו גלגליו פלח שוק חדש – רכבי כביש-שטח יוקרתיים שכונו מאוחר יותר SUV. הן יכולות הכביש והן יכולת השטח שלו היו גבוהות מאוד, רמת הנוחות היתה טובה מאוד כמו גם רמת השימושיות, מה שאיפשר לו להוות אופצייה ראוייה אף למכונית סאלון טובה. פלח השוק הזה פופולארי מאוד כיום, והוא למעשה נולד על ידי הריינג’ רובר, שמיוצר עד היום.

 

אין תגיות

588 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 2305b786fdcf046b

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים