ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

רובר Rover 213-216

  • פורסם: 13/07/2018 14:50
  • : 926 ימים, 18 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

בסוף שנות ה- 70′ החלו המכוניות היפניות להפוך לנפוצות יותר ויותר באירופה. בתחילה, נתקלו בגיחוך וזלזול, ונמכרו במספרים משמעותיים בעיקר במדינות בהן לא יוצרו מכוניות, יוון ופורטוגל בראשן, כמו גם הולנד ובלגיה. אולם למרות חוסר הערכה הבולט כלפי התוצרת היפנית, המכוניות הפגינו איכות גימור וייצור מצויינות ואמינות ברמה גבוהה מאוד. בשלב הזה, נכנסו לתמונה ראשי יצרני הרכב שחששו שיקרה לתעשיית הרכב האירופאית מה שקרה לתעשיית האופנועים הבריטית שקרסה בסוף שנות ה- 60′, עקב הפלישה היפנית המאסיבית, שגובתה באופנועים מצויינים ואמינים, שהציעו ביצועים ברמה אחרת לגמרי מאלו של התוצרת הבריטית דאז. לכן החליטו להגביל בחוק את מספר המכוניות היפניות שמותר ליצרנים למכור באירופה, וזה על מנת להגן על התעשייה. פועל יוצא של חוקים אלו, היה יצוא של מכוניות בעלות שולי רווח גבוהים יחסית עבור היצרנים הגדולים או מכוניות נישה עבור היצרנים הקטנים יותר. היצרן הראשון שהתעשת מהמהלומה שניחתה עליו, היה הונדה, יצרן בינוני בגודלו. הונדה לא ייצרה מוצרי נישה כמו סוזוקי (סדרה SJ) או סובארו (דגמים כפולי הנעה), אלא מכוניות שגרתיות למדי, והגבלות הייצוא לשוק האירופאי עשויות היו לפגוע בהם. לכן החליטו להקים מפעל הרכבה על אדמת אירופה, ולא סתם על אדמת אירופה אלא בבריטניה, מולדת סכסוכי העבודה. בסוף שנות ה- 70′ הלך מצבה הכספי של בריטיש ליילנד והתדרדר, מה שלא הותיר שום תקציבי פיתוח. למעט הצלחת דגמי יגואר והרובר SD1, יתר דגמי הקונצרן היו מיושנים ולא רלוונטיים, ובנוסף בשל שערו הגבוה של הפאונד הבריטי ושביתות אין סופיות, מחירן היה מופקע בעליל בשווקי היצוא. בסוף 79′ עלתה המפלגה השמרנית בראשות מרגרט תאצ’ר, וזו החלה בשיקום הכלכלה הבריטית שנקלעה למצב בלתי אפשרי. בשלב הזה הבינו בהונדה שכדאי להשקיע במפעל שיוקם בבריטניה, מאחר וסביר להניח שיקבלו סיוע ממשלתי משמעותי, מה שאכן קרה. מפעל חדש נבנה בעיר אוקספורד, חלקו הגדול על המפעל הקיים ששימש את טריומף. לאחר שנחתם ההסכם בין הונדה לממשלת בריטניה, שעיקרו היה יצוא ללא הגבלה שהיה חשוב מאוד ליפנים והגבלה משמעותית מאוד של התאגדות העובדים וביטול זכות השביתה ללא הצבעה כללית של עובדי החברה, הוחל בסוף 80′ בהרכבת ההונדה באלד במפעל בקאולי וזו כונתה טריומף אקליים. באותה העת ירדו אחרונות המכוניות העצמאיות של טריומף מפסי הייצור, והאקליים החליפה אותן. בשל הייצור הבריטי, היצוא לאירופה היה חופשי כמובן, למרות שהמכונית הייתה זהה להונדה באלד. בסוף 82′ החליטה הונדה לבטל את השם באלד, מאחר וזו היתה מכונית די מיותרת בהיצע הונדה, שהתחרתה בסיוויק שלה עצמה, אולם לבסוף חזרה בה מכוונתה זו, ובסוף 82′ הציגה את דגמי הדור השני של המכונית. בהונדה היו מודעים היטב שללא הבאלד המפעל הבריטי שבו היו שותפים ישאר מחוסר תעסוקה, וזה סייע להם בקבלת ההחלטה על המשך ייצור הבאלד. לכן החליטו על פיתוח משותף עם בריטיש ליילנד של מכונית משפחתית קטנה, שתתחרה במשפחתיות אירופאיות קטנות, ובראשן הפולקסווגן ג’טה, כמו גם שלל קומפקטיות חדשות, ובראשן האופל קאדט D והפורד אסקורט MK3. לכן החליטו על ייצורו של הדור השני של הבאלד, שהוצג בסוף 83′. הדילמה העיקרית שעמדה בפני ראשי בריטיש ליילנד היה כינוי המכונית. למרות עברה המרשים של טריומף וההיסטוריה העשירה שלה, שהייתה רוויה בדגמים ספורטיביים, מוניטין האמינות לא היה גבוה, ולכן החליטו בהנהלת החברה לנתק את טריומף ממכונת ההנשמה המלאכותית בדמות האקליים, ולהציג את המכונית הכאילו חדשה כרובר SD3, גם כדי להינות מהילת הרובר SD1 המוצלחת. אמנם הרובר SD3 התבססה על ההונדה באלד, אך האנגלים התעקשו על תכולה מקומית משמעותית, כפי שהיפנים התחייבו כשקיבלו דריסת רגל בשוק הבריטי. המנוע הבסיסי היה בנפח 1.3 מתוצרת הונדה שסיפק 71 כ”ס ע”י שימוש במאייד כפול וראש מנוע בעל 3 שסתומים לבוכנה. מנוע ה- 1.6, לעומת זאת, היה חדש ומפיתוח עצמי של בריטיש ליילנד. המנוע היה בעל גל זיזים עליון יחיד וראש אלומיניום, כונה סדרה S והחליף את מנועה של האוסטין מקסי שהיה מסדרה R. המנוע החדש סיפק 86 כ”ס על ידי שימוש במאייד SU בודד. תיבת ההילוכים הידנית היתה בת 5 מהירויות, ואילו האוטומטית היתה בת 3 מהירויות מתוצרת הונדה או 4 מהירויות מתוצרת ZF הגרמנית. השקת המכונית שכונתה רובר 213 בדגם ה- 1.3 או רובר 216 בדגם ה- 1.6 התקיימה בתחילת שנת 84′. על אף שאוסטין הציעה הן את המאסטרו הקומפקטית והמונטגו המשפחתית, הרובר החדשה הצליחה לפנות לפלח שוק שונה וגבוה יותר משל שניהן, ולכן זכתה להצלחה נאה למדי. למרות המראה המיושן משהו, שגרם למקדם גרר גבוה למדי של 0.43 CD, התדמית היפנית עשתה את שלה, ובצירוף השם היוקרתי יותר רובר, הצליחה יפה. כחצי שנה לאחר השקתה, הוצגה גירסת הויטס הספורטיבית שלה. בגרסה זו קיבל מנוע ה- 1.6 האנגלי מערכת הזרקת דלק אלקטרונית של לוקאס שהעלתה את הספקו ל- 103 כ”ס, מה שהפך את המכונית הקלה יחסית – 880 ק”ג – לזריזה מאד. מערכת הזרקת הדלק שינתה בנוסף גם את אופי פעולתו של המנוע, והפכה אותו לתאב סל”ד ולגמיש בהרבה. הצגת גירסת הויטס הגדילה מאוד את אטרקטיביות המכונית, ולמרות שלא היתה זולה נמכרה במספרים סבירים בהחלט. המכונית יוצאה לאירופה תחת המותג רובר ולא הונדה, למרות שלהונדה הייתה תכולה גבוהה למדי במכונית. בסוף 88′ הוחלפה ה- 213-216  במכונית חדשה, שהייתה אף היא הונדה, אלא שהפעם כונתה קונצרטו, ושיתוף הפעולה הפורה בין הונדה לרובר נמשך. הרובר 213-216 יזכרו כמכוניות טובות מאוד עבור זמנן, שבניגוד לפיתוחים הבריטיים המקוריים, הפגינו ביצועים טובים עד מצויינים, התנהגות כביש טובה, ומעל הכל – איכות הרכבה גבוהה ואמינות טובה מאוד, מה שהיה חסר לתוצרת הבריטית המקורית.

 

אין תגיות

373 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 7915b488f2eb485f

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים