ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

פיג’ו Peugeot 604

  • פורסם: 19/09/2017 21:50
  • : 488 ימים, 17 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

תחילת שנות ה-70 האירו פנים לפיג’ו הצרפתית.
בשנת 1972 הוצגה הפיג’ו 104 שהייתה מכונית סופר מיני מתקדמת יחסית, שימושית ופונקציונאלית. כך בעצם יוצגה פיג’ו בכל פלחי השוק – ה-204 וה-304 היו משפחתיות קטנות יחסית, ה-404 המצליחה משפחתית בינונית וה-504 שזכתה בתואר מכונית השנה 1969 ייצגה את פיג’ו בפלח השוק הגבוה יותר.
רק בפלח שוק אחד לא היה לפיג’ו ייצוג – מכוניות פאר.
והאמת היא שפיג’ו לא הייתה היצרנית הצרפתית היחידה שנעדרה מפלח שוק יוקרתי וריווחי זה.
הניסיון האחרון של יצרן צרפתי לייצר מכונית יוקרתית, סיטרואן SM, הסתיים בפשיטת רגל של סיטרואן.
גם רנו, החברה הממשלתית, נעדרה מפלח שוק זה, ולמעשה המכונית הצרפתית היוקרתית ביותר הייתה הסיטרואן DS שהוצגה ב-1955.
לקראת סוף שנות ה-60 החלו יצרנים אירופאיים רבים להציג מכוניות סאלון שצוידו במנועי 6 בוכנות.
כל המכוניות למעשה לא היו ממש דגמים עצמאיים אלא התבססו על מכוניות סאלון קיימות – האופל קומודור הייתה גרסת 6 בוכנות של הרקורד המצליחה, הוולבו 164 כנ”ל וגם הפורד טאונוס P7 שהציעה מנוע V6 בנפח 2.6 ליטרים.
פלח שוק זה היה ריווחי במיוחד עבור היצרנים מאחר והמכוניות תומחרו גבוה בהרבה מהגרסאות בעלות מנועי 4 בוכנות, בעוד שבפועל עלות ייצורן לא הייתה גבוהה בהרבה.
בנוסף, הוצגו גם מספר מכוניות, רובן גרמניות, שתוכננו מלכתחילה כמכוניות סאלון – הב.מ.וו E3, המרצדס S והאופל אדמירל ודיפלומט.
באותה העת המכונית הבכירה ביותר של פיג’ו הייתה ה-504 עם מנוע ה-2.0 ליטרים שהייתה מכונית מצוינת לזמנה, ונמכרה היטב.
למרות שכאמור הייתה מכונית מצוינת, היא לא יכלה להתחרות בדגמי ה-6 בוכנות של אופל, וולבו ופורד, ובוודאי שלא בדגמי הפאר של היצרנים הגרמניים.
לכן בתחילת שנות ה-70 החליטו בפיג’ו לפתח מכונית פאר חדשה, שהייתה אמורה להיות מכונית הפאר הראשונה של פיג’ו מאז ה-601 של שנות ה-30.
לפיג’ו היו קשרי עבודה פוריים מאד עם פינינפארינה האיטלקי שעיצב את מרבית דגמי פיג’ו, ואך טבעי היה לפנות אליו בבקשת עיצוב.
פיג’ו היו מעוניינים לחסוך בפיתוח המכונית ככל שניתן, ולכן ביקשו מפיניפארינה להשתמש במה שיותר חלקי מרכב מה-504.
התוצאה הסופית הייתה מכונית סאלון גדולה ונאה, 4.72 מטרים אורכה, כשבסיס הגלגלים עמד על 2.8 מטרים, מה שאמור היה להקנות מרווח פנימי הולם.
פיניפארינה אכן עשה שימוש בחלקי מרכב מה-504, וארבעת הדלתות היו זהות לאלו של ה-504.
על העיצוב הפנימי הופקד ברונו סאקו, שזו הייתה עבודתו האחרונה בטרם עבר לעצב מכוניות עבור מרצדס.
בבואם לתכנן את הצד המאכני, נתקלו פיג’ו בבעיה – המנוע הגדול ביותר שלהם היה בנפח 2.0 ליטרים, ובוודאי שלא התאים למכונית הגדולה והכבדה יחסית.
מה גם שמנוע עם 6 בוכנות היה חיוני בפלח שוק זה, ולו רק משיקולי תדמית.
לכן החליטו פיג’ו לפתח מנוע גדול חדש.
בנקודת זמן זו חברו פיג’ו לרנו ווולבו, שהיו אף הן זקוקות למנועים גדולים עבור מכוניות הסאלון החדשות שעמדו לתכנן.
רנו תכננה להציג מכונית סאלון חדשה, ואילו וולבו תכננה להחליף את ה-164 בעלת מנוע ה-6 בוכנות הטורי במכונית חדשה, ולא הייתה מעוניינת להאריך את חרטום המכונית.
התכנון הראשוני היה פיתוח מנוע V8 קטן נפח, אך משבר האנרגיה שפרץ בסוף 1973 קיצץ שתי בוכנות מהתוכנית המקורית והוחלט על פיתוח מנוע V6 חדש.
פיג’ו הייתה החברה היחידה מבין השלוש שהיו לה מנועים בעלי גל זיזים עליון, לכן תיכנון ופיתוח המנוע הוטל עליה.
רנו ווולבו היו שותפים בעיקר בהוצאות הפיתוח.
המנוע החדש שתוכנן היה בעל מבנה V עם זווית של 90 מעלות בין חצאי המנוע, גל זיזים עליון בודד וראש אלומיניום.
מערכת ההצתה הייתה קונבנציונאלית, אך עשתה שימוש בזוג מגענים (פלטינות) וזוג קבלים.
הזנת הדלק נעשתה על ידי מאייד כפול גדול ובודד, אך פיג’ו הוסיפה מאייד סולקס בודד קטן עבור סיבובי סרק בלבד.
ההספק היה 136 כוחות סוס בלבד, נתון לא מרשים במיוחד, וגם נתון המומנט לא היה גבוה במיוחד.
תיבת ההילוכים נלקחה מה-504 והייתה ידנית עם ארבעה הילוכים, כשתיבה אוטומטית עם שלושה הילוכים מתוצרת ZF הייתה אופציה.
מערכת המיתלים נלקחה אף היא מה-504 וכללה תמוכות תק’פרסון קדמיים ומתלה אחורי נפרד בעל זרועות עוקבות.
הגה כוח בעל תגבור משתנה היה ציוד תקני.
כראוי למכונית פאר, אבזרה ה-604 בנדיבות וחלונות חשמליים, מזגן ולוח מחוונים מפורט היו ציוד תקני.
חישוקים קלים וצמיגי מישלין TRX מילימטריים, כמו גם צבע מטאלי היו אופציה.
בשנת 1973 הוצגה מרצדס S קלאס החדשה שקבעה אמת מידה בתחומה.
עיצובה ואבזורה של ה-604 העידו שהמטרה הייתה להתחרות במרצדס, לפחות בדגמי ה-6 בוכנות, ואפילו בדגמי הבסיס של היגואר XJ6.
בשנת 1974 קרסה כלכלית סיטרואן, בעיקר עקב כשלון ה-SM המדהימה, ופיג’ו קנו 30% ממניותיה.
באותה העת סיימה סיטרואן את תכנונה של מכונית חדשה שעתידה הייתה לרשת את ה-DS בת ה-20.
הייתה זו סיטרואן CX, שבעצם הייתה המכונית העצמאית האחרונה של סיטרואן.
כשהוצגה ה-CX בסוף 1974 הייתה ה-604 בשלבי פיתוח אחרונים, כך מצאה עצה פיג’ו עם שתי מכוניות שנועדו לפנות לפלח השוק הגבוה, אם כי יועדו לקהל שונה בתכלית.
פיג’ו 604 החדשה הוצגה בתערוכת ז’נבה שנערכה במרץ 1975, אך ייצורה החל מעט מאוחר יותר.
המכונית החדשה הותירה רושם מצוין ובמבחני דרכים שנערכו לה צוינו תכונותיה החיוביות הרבות – מרווח פנימי, נוחות נסיעה מצוינת והתנהגות כביש מעולה.
ביקורת נמתחה על הביצועים הדי בינוניים, צריכת הדלק הגבוהה ותא המטען הרדוד משהו.
שיווק המכונית החל בספטמבר 1975, אך למרות הביקורות החיוביות ולמרות מנוע ה-V6 שפיג’ו טרחו להדגיש בסמלים רבים שהופיעו במכונית, לא זכתה להצלחה המיוחלת.
המכירות היו מאכזבות, הן ביחס למתחרות והן ביחס למכירות פיג’ו עצמה בשאר פלחי השוק.
באותה התקופה הוצגה כאמור גם סיטרואן CX, שלמרות שהייתה בעלת מנועי 4 בוכנות מיושנים, זכתה להצלחה גדולה.
בשנת 1976 השלימה פיג’ו את ההשתלטות על סיטרואן, כך שההיצע בפלחי השוק הגבוהים היה מלא.
גם מתחרתה מבית, הרנו 30 שעשתה שימוש באותה מנוע ה-PRV, לא זכתה להצלחה המיוחלת, אך בניגוד לרנו 30 שהייתה בעלת מבנה פאסטבק, ה-604 הציעה עיצוב סאלוני.
בשנת 1976 גם הוצגה הב.מ.וו סדרה 7 החדשה, ויחד עם סדרה S של מרצדס, סימנו שליטה כמעט מוחלטת בפלח השוק הגבוה ביותר וכנראה שמכאן נבע כישלונה היחסי של ה-604.
בשנת 1978 קיבל מנוע ה-604 הזרקת דלק שהעלתה את הספקו ל-144 כוחות סוס ושיפרה את הביצועים, כמו גם תיבת 5 הילוכים.
דגם זה כונה STI.
כשנה לאחר מכן, ב-1979, הוצגה גרסת הטורבו דיזל של המכונית.
אמנם ה-604 לא הייתה חלוצת המכוניות בעלות מנוע דיזל מוגדש, מרצדס הקדימה אותה, אך הספק המנוע היה סביר (80 כוחות סוס) וכך גם הביצועים.
אולם גם זה לא ממש סייע והמכירות נותרו נמוכות יחסית.
בסוף 1982 גדל נפחו של מנוע ה-V6 ל-2.9 ליטרים וההספק עלה ל-155 כוחות סוס. גם הביצועים שופרו כמובן ודגם זה כונה GTI.
בסוף 1979 הוצגה ה-505 שהיתה אמורה לרשת בהדרגה את ה-504.
ה-505 נהנתה מממדים גדולים יחסית ומעיצוב מודרני, כך שהיא פגעה עוד במכירות ה-604, שהצידוק היחיד לקיומה היה מנוע ה-V6 שלה.
בשנת 1983 הוצגה פיג’ו 205 החדשה וזו מצידה שינתה כליל את תדמיתה של פיג’ו, בייחוד גרסת ה-GTI שלה שזכתה להצלחה מדהימה.
בפיג’ו לא נזקקו עוד למכונית יוקרה, בייחוד לאור העובדה שמכירות ה-505 והסיטרואן CX היו טובות.
בסוף 1985 הופסק ייצור ה-604 במסגרת הרה-ארגון שערך קונצרן PSA בשנים 1985-1986 במסגרתו הופסק ייצור דגמי טלבו, ה-GSA של סיטרואן ועוד.
בניגוד למקובל וכלקח שהופק, לא קמה ל-604 יורשת ישירה.
מנוע ה-V6 הועבר ל-505 שהייתה המכונית הבכירה והיקרה ביותר של היצרן הצרפתי.
מחליפתה של ה-505, ה-605 שהוצגה בשנת 1990, פנתה לפלח שוק נמוך מעט מזה שפנתה אליו ה-604 וכך גם ה-607 שהחליפה אותה.
למרות שה-604 הייתה מכונית מצוינת לזמנה, היא נכשלה מסחרית ורק 153,000 מכוניות יוצרו בעשר השנים בהם יוצרה.
מאז לא ניסתה עוד פיג’ו לפנות לפלח השוק הגבוה והיוקרתי ביותר, וספק אם תנסה אי פעם.
עבור זמנה היתה ה 604 מכונית מצויינת – נוחה ומרווחת, מאובזרת היטב ובעלת התנהגות כביש ונוחות נסיעה ברמה גבוהה.
נזכור אותה לטובה.

אין תגיות

262 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 44859c166f969318

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים