ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

פיאט דוקאטו \ פיג’ו J5

  • פורסם: 25/11/2017 07:23
  • : 730 ימים, 7 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

 

בשנת 65′ הציגו פיאט האיטלקית ופיג’ו הצרפתית שתי מכוניות מסחריות חדשות, שאמורות היו להחליף דגמים מיושנים, הן עיצובית והן תפיסתית. הפיאט 238 והפיג’ו J7 היו מסחריות בגודל מלא, בעלות הנעה קדמית, עם מנוע רוחבי במקרה של הפיאט ומנוע אורכי במקרה של הפיג’ו. ההנעה הקדמית העניקה מרווח הטענה מצויין, ולמרות שצויידו במנועים חלשים והיו איטיות למדי, נמכרו היטב. בניגוד לטרנספורטר של פולקסווגן, שהיתה מלאת אופי והציעה גירסאות מהודרות יותר שנועדו לפנות גם לקהל הפרטי, במקרה של הפיאט ובעיקר הפיג’ו, ייעודן היה מסחרי נטו. המכירות היו טובות לאורך שנות ה- 70′, אולם בפיג’ו ובפיאט ידעו היטב שיהיה קשה להציע בשנות ה- 80′ מכוניות שתוכננו בתחילת שנות ה- 60′, מה גם שהטרנספורטר של פולקסווגן עמד בפני החלפה במסחרית מודרנית וחדשה. לכן החליטו הן בפיג’ו והן בפיאט שהגיעה העת לפיתוח מסחריות חדשות. מצבה הכספי של פיאט בסוף שנות ה- 70′ היה בכי רע, בעיקר בשל היצע מיושן יחסית וכשלונה היחסי של הריטמו, שבהקמת המפעל שייצר אותה הושקע הון רב. גם מצבה של פיג’ו לא היה מזהיר, אם כי טוב משל פיג’ו, אבל עדיין פיתוח מסחרית חדשה היה עול כבד עליה. לכן חברו פיאט לפיג’ו, והחליטו על פיתוח מסחרית חדשה, שתהיה זהה לחלוטין, למעט הסמל שבחזיתה. לפיאט לא היה הון רב להשקיע בפיתוח המסחרית, ולכן פנתה לממשלת איטליה בבקשת סיוע. זו הסכימה לעזור לפיאט בבניית מפעל חדש בסוול, דרומית לרומא, באיזור מוכה אבטלה יחסית. כך שפיאט כמעט ולא נטלה חלק בעלויות הפיתוח, אולם לקחה על עצמה את הקמת המפעל החדש, שבנייתו החלה ב- 78′. המסחרית החדשה עוצבה תוך שת”פ בין פיאט לפיג’ו, ונראתה מודרנית ותכליתית, ואפילו נאה למדי, ובוודאי שהשכיחה את עיצובי הפיאט 238 המיושנת, שלא לדבר על הפיג’ו J7. המכונית כללה חרטום נאה וקצר יחסית, ואחוריים טרפזיים משהו, מה שיצר מראה תכליתי ומודרני. דגש ניתן על עיצוב פנים מודרני ונאה, עם הנדסת אנוש טובה, מערכת איוורור יעילה ולווח מחוונים מודרני. המסחרית החדשה לא כללה שלדה של ממש, אלא קורות אורך חלולות מפח שהחלו מסוף קו הדלתות הקדמיות, כך שאפשר היה להציע את המכונית במספר גרסאות רב – טנדר חד תא, תא כפול, קראוון ועוד. גם הצד המכאני תוכננן מהיסוד, וכאן נתקלו הן פיג’ו והן פיאט בבעיה קלה; לפיאט לא היה מנוע גדול יותר מה- 1.6 שלא היה בעל גל זיזים עליון כפול, שלא התאים באופי פעולתו למכונית מסחרית, ואילו מנועי פיג’ו בנפח 1.8 ו- 2.0 היו מיועדים למכוניות הנעה אחורית, והניעו את ה- 504. לכן הוחלט על שימוש במנועי ה- 1.8 וה- 2.0 של ה- 504, לאחר שיעברו התאמה לשימוש במכונית הנעה קדמית עם מנוע רוחבי. תיבת הילוכים חדשה פותחה, בת 5 מהירויות, כשידית ההילוכים מוקמה סמוך לגלגל ההגה. מנוע ה- 1.8 פיתח 69 כ”ס, והיה בעל מאייד בודד ויחס דחיסה נמוך יחסית. מנוע ה- 2.0 פיתח בין 75 ל- 86 כ”ס, בתלות ביחס הדחיסה. כמובן שהמסחרית החדשה הוצעה גם עם מנועי דיזל, בנפח 1.9 מתוצרת פיאט או 2.5 מתוצרת איווקו, שהיתה חטיבת המשאיות של פיאט. מערכת המיתלים כללה תמוכות מק’פרסון קדמיות ומיתלה אחורי פשוט בעל זוג קפיצי עלים, על מנת לחסוך במקום. ההגה היה בשיטת מסרק ומוט משונן, בעל יחס העברה ארוך יחסית, בדיוק כמו בפיג’ו 504 ממנה הוא נלקח. המסחרית החדשה הוצגה בשנת 81′, לאחר שהסתיימה בניית המפעל בסוול. המכונית נקראה פיאט דוקאטו, פיג’ו J5, טלבו אקספרס ואפילו אלפא רומיאו AR6. כמובן שהמכוניות היו זהות לחלוטין, זולת הסמל שבחזיתן, אך זה איפשר ליצרנים למכור אותן בשווקי הבית שלהן, ולהנות מהנחות מס, וזו היתה המטרה. המכונית הוצעה באין ספור גירסאות – החל מגירסה בסיסית ואטומה, דרך מובילת 11 נוסעים מהודרת יחסית וכלה בגרסאות טנדר רבות, כך שהיא התאימה לכל מטרה ולכל צורך. בשנת 80′ הציגה פולקסווגן את הטרנספורטר T3, מסחרית נאה ומודרנית שהיתה בעלת מנוע בוקסר אחורי. אולם נפח ההטענה המצומצם היה בעוכריה, ולכן לא פגעה במכירות המצויינות של הדוקאטו ואחיו. כמכונית, הדוקאטו היתה בינונית למדי – הביצועים היו סבירים בלבד, התנהגות הכביש היתה טובה אך ההיגוי היה כבד מאד, תפעול תיבת ההילוכים היה מסורבל ולא נעים ואפילו איכות הגימור לא היתה גבוהה. אולם המראה המודרני, מרווח ההטענה חסר התקדים והתמחור הנוח, סייעו להצלחתה. בשנת 88′ הוצעה הדוקאטו בגרסת פאנורמה מהודרת, שכללה שטיחים עבים מקיר לקיר, מושבים נוחים לכל הנוסעים ומערכת איוורור משוכללת. בגירסה זו הוצג מנוע טורבו דיזל חדש שסיפק 92 כ”ס וביצועים טובים יחסית. כשנה לאחר מכן הוצגה גירסת ה- 4X4 של המכונית, שהציעה יכולת שטח טובה יחסית. בשנת 90′ קיבלה המכונית הגה כח כציוד תקני, והנהיגה הפכה לנוחה יותר, כמו גם מתיחת פנים קלה שהפכה את חזיתה ותא הנוסעים שלה למודרניים יותר. המכונית המשיכה להמכר כטלבו אקספרס, למרות שמעשית המותג טלבו נעלם כבר ב- 86′. גירסה מעניינת היתה החשמלית, שהוצעה ע”י פיאט בלבד, וסיפקה 43 כ”ס. טווח הנסיעה היה נמוך מידי, ולכן לא זכתה להצלחה. המכונית, על שלל גרסאותיה, יוצרה עד סוף 93′ ואז הוחלפה על ידי הדור השני, שהציע עיצוב מודרני בהרבה. הפיאט דוקאטו ואחיותיה יזכרו כמסחריות מודרניות וטובות למדי, בוודאי בהשוואה למסחריות הפרהיסטוריות שהחליפו, והצלחתן סייעה יצרניהן להשאר רלוונטיים בשוק ריווחי זה. הפיאט דוקאטו היתה מכונית נאה למדי, בעלת ביצועים סבירים למדי, בטוחה לנהיגה ובעלות נפח הטענה ענק ביחס לגודלה.

אין תגיות

1083 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 1715a18fbcd7f01c

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים