ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

סיטרואן אקסל Citroen Axel

  • פורסם: 25/06/2018 18:50
  • : 694 ימים, 18 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

בשנת 65′ הציג המעצב הצרפתי רוברט אופרון אב טיפוס של מכונית קטנה חדשה, שיועדה בשלב מעט מאוחר יותר להחליף את הדה שבו המיושנת. שם הקוד שניתן לפרוייקט היה EN101, שהפך בהמשך לפרוייקט Y. בשלב זה נכנסה פיאט האיטלקית למיזם, מאחר והייתה מעוניינת לפתח יורשת מודרנית ל- 850 שהייתה בעלת הנעה אחורית. עיצוב אב הטיפוס לא היה נאה במיוחד, אך היה יעיל מאד מהבחינה האווירודינאמית, והשיג מקדם גרר נמוך מאד של 0.32, ובנוסף הציע מרכב חד קופסתי חדשני מאד בתפיסתו. מאחר וה- EN101 הייתה נועזת מידי אפילו עבור סיטרואן, הוצג דגם שנקרא פרוייקט Y. בדגם זה המכונית היתה בעלת מרכב 3 או 5 דלתות, בעיצוב שגרתי בהרבה. בשלב מאוחר יותר פרשה פיאט האיטלקית מהמיזם, ולאחר שסיטרואן נקלעה לקשיים כלכליים ב- 74′ עקב כשלון ה- SM המדהימה, נמכרו מניותייה לפיג’ו הצרפתית. בשנת 76′ הועברה הבעלות על סיטרואן לפיג’ו במלואה, ואז הוחלט לאוורר את עיצובו הנשכח של רוברט אופרון, ולפתח על בסיסו מכונית סופר מיני חדשה. מאחר ולפיג’ו הייתה כבר מכונית סופר מיני, ה- 104 שהוצגה ב- 72′, ברור היה שעיצובה יהיה חייב להיות שונה בתכלית. למרות שהעיצוב היה שונה לחלוטין, הפלטפורמה ששימשה את הסופר מיני החדשה של סיטרואן הייתה זהה לזו של ה- 104, וזו הייתה הפעם הראשונה שמכוניות פיג’ו וסיטרואן עשו שימוש בפלטפורמה זהה. מכונית הסופר מיני של סיטרואן הוצגה לבסוף ב- 78′ וכונתה סיטרואן ויזה. למרות שדינאמית הייתה עדיפה בהרבה על ה- 104 של פיג’ו, עיצובה המוזר משהו פגע במכירותיה, שהיו בינוניות למדי. באותה העת, סוף שנות ה 70′, מצבה הכלכלי של רומניה הקומוניסטית היה רעוע למדי, ושליטה ניקולא צ’אוצ’סקו היה מעוניין להרחיב את הייצור המקומי, ואף שאף לייצא למערב את תוצרתו, על מנת להכניס מטבע זר שהיה נחוץ מאד למדינה. לממשלה הרומנית היו קשרי חוץ טובים למדי, בניגוד לרוב המדינות הקומוניסטיות, וקשר טוב במיוחד היה לה עם ממשלת צרפת, שכתוצאה ממנו הוקמה דאצ’יה בסוף שנות ה- 60′, שהרכיבה את הרנו 12 ברישיון. הרומנים פנו ל- PSA וביקשו זיכיון הרכבה עבור הסיטרואן ויזה, שכאמור לא הפכה ללהיט גדול, תוך הבטחה ליעד מכירות שאפתני למדי, שיושג על ידי יצוא למדינות אחרות בגוש הקומוניסטי. בסיטרואן לא התלהבו מהרעיון, בעיקר עקב העובדה שידעו שאיכות המוצרים הרומניים נמוכה מאד ובקרת האיכות רעועה למדי, ופסלו את רעיון הרכבה הויזה ברומניה. הרומנים לא ויתרו, ואז הגו בסיטרואן רעיון – הרכבת מכונית שתתבסס על פרוייקט ה- Y משנת 65′, שהוליד עיצובית את הסיטרואן ויזה. מאחר ולא היו בידי הרומנים די משאבים להקמת המפעל החדש, נכנסו סיטרואן כשותפים למיזם החדש. עיצובית, הייתה המכונית החדשה אמורה לדמות לויזה, אולם היא הייתה אמורה להתבסס על פלטפורמה שונה לחלוטין ולהיות מצויידת בקו מנועים שונה. מחלקת העיצוב של היצרן החדש שכונה אולסיט שמקום מושבה בעיר קריובה בדרומה של רומניה, עיצבה מכונית סופר מיני בעלת מרכב 3 דלתות, שעיצובה הזכיר את זה של הויזה, אולם חלקי המרכב היו שונים לחלוטין. אורכה של המכונית עמד על 3.72 מטר, על הגבול שבין סופר מיני לקומפקטית, ואילו בסיס הגלגלים עמד על נתון של 2.37 מטר, קצר ב- 6 ס”מ מבסיס הגלגלים של הויזה. עיצובה היה נאה למדי ומודרני, בוודאי בהשוואה לשאר תוצרת הגוש הקומוניסטי באותה העת. גם עיצוב הפנים בוצע על ידי אולסיט, ואף הוא היה מודרני ונאה למדי. לוח המחוונים היה נאה, ומעליו שכנו בשורה מתגי התפעול השונים. הפעלת האורות והמגבים בוצעו על ידי זוג גלגלים משני צידיו של לוח המחוונים. מאחר ואולסיט היו מעוניינים ליצא את המכונית, לא הסכימו בסיטרואן שהרומנים יעשו שימוש במנועי הפיג’ו 104, אלא שיעשו שימוש במנועי הבוקסר מקוררי האוויר של סיטרואן. לרשות אולסיט עמדו מנועי ה- 2 בוכנות בנפח 652 סמ”ק של הויזה קלאב או מנוע ה- 1,129 סמ”ק של הסיטרואן GS, שהיה בעל 4 בוכנות במבנה בוקסר. מנוע ה- 652 סמ”ק פיתח 34 כ”ס על ידי שימוש במאייד כפול, ואילו מנוע ה- 1,129 סמ”ק פיתח 56 כ”ס סבירים. תיבת ההילוכים הידנית בת 4 מהירויות נלקחה אף היא מהויזה או מהסיטרואן GS, בהתאם למנוע עימו נמכרה המכונית. מערכת המיתלים, הבלמים וההיגוי היו שונות אלו של הויזה, מאחר והיא התבססה על פלטפורמה אחרת. המיתלה הקדמי היה בעל זרוע בודדת תחתונה, ועשה שימוש במוטות טורסן שהחליפו את הקפיצים, ואילו המיתלה האחורי הקומפקטי עשה שימוש מוט פיתול. הצגת המכונית שכונתה אולסיט קלאב התקיימה ב- 81′, ובמעמד פתיחת המפעל נכח מנהיגה של רומניה, הדיקטטור צ’אצ’סקו. למרות שלל ההבטחות ויעדי המכירות השאפתניים, תפוקת המפעל היתה רחוקה מהיעד השאפתני, ובעיות איכות פגעו בייצור. בנוסף, המכונית היתה יקרה יחסית, מה שפגע במכירות בגוש הקומוניסטי. יחסית לשאר התוצרת הקומוניסטית בת זמנה, האולסיט קלאב היתה מכונית טובה למדי – עיצובה, הן החיוצני והן הפנימי היו מודרניים, ביצועיה היו סבירים מאד בדגם ה- 1,129 סמ”ק, ההתנהגות והנוחות היו טובות אף הן והמכונית היתה חסכונית מאד. בשל המכירות הנמוכות וההשקעה הגדולה של חברת האם, סיטרואן, אלו אישרו לרומנים לייצא את המכונית למערב, שם נקראה סיטרואן אקסל. נוסף מנוע גדול בנפח 1.3 שהגיע מהסיטרואן GSA  שסיפק 61.5 כ”ס, והביא את המכונית למהירות מירבית של 157 קמ”ש. אולם גם במערב המכירות היו נמוכות למדי, ולא הועילו גם הוספת גירסת TRS מהודרת שצויידה במד סל”ד ורמת גימור גבוהה יותר, כמו גם תוספת תיבת הילוכים בת 5 מהירויות. סיטרואן תלתה תקוות רבות במכונית, שיועדה לרשת את הדיאן שהוצגה ב- 67′, והשקיעה לא מעט במפעל הרומני, אולם המכירות במערב אירופה היו נמוכות למדי, וסיטרואן מצאו עצמם מופסדים מההרפתקה הרומנית. הסיטרואן אקסל\אולסיט קלאב יוצרה עד שנת 90′, עת התפרק הגוש הקומוניסטי, ואז ירדה מפסי הייצור בלא שהוצגה לה מחליפה, מאחר וסיטרואן משכה ידיה מהפרויקט. את המפעל קנתה דייהו הדרום קוריאנית. האולסיט קלאב תיזכר כאחת המכוניות הקומוניסטיות היותר טובות עבור זמנה – עיצובה היה מודרני ונאה, הן הפנימי והן החיצוני, ביצועיה היו סבירים בהחלט וכך גם התנהגות הכביש של ובוודאי נוחות הנסיעה. רק חבל שאיכות הייצור היתה ירודה, מה שפגע בייצור למערב, על אף תג מחיר זול מאד.

 

אין תגיות

562 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 5555b310d50b23bc

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים