ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

מיצובישי מיניקה Mitsubishi Minica דור שלישי ורביעי

  • פורסם: 17/01/2019 19:54
  • : 902 ימים, 8 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

בחודש יולי 69′ הציגה מיצובישי היפנית את דגמי הדור השני של המיניקה, מכונית ה- K שלהם, שהדגם הראשון שלה ראה אור ב- 62′. המיניקה בדורה השני היוותה שיפור עצום לעומת דורה הראשון – עיצובה היה מודרני ונאה, ולראשונה במכוניות ה- K, הוצעה המכונית עם דלת אחורית נפתחת במלואה, מה ששיפר מאוד את שימושיות המכונית. בשנת 71′ קיבלה המיניקה מנוע חדש לגמרי בן 4 פעימות. המנוע החדש היה אף הוא דו בוכנתי, אך כלל גל זיזים עליון וראש אלומיניום, ואף הוצע עם אפשרות לגל איזון שמנע רעידות מטרידות שאיפיינו מנועים דו בוכנתיים. גם מערכת המיתלים הייתה מתקדמת, ובניגוד לדור הראשון שכלל יתלה קדמי אחור, הפעם לא רק שהמיתלים הקדמיים היו נפרדים, אלא גם המיתלה האחורי היה משוכלל יחסית וכלל קפיצי סליל. המכונית הקטנה הוצעה ב- 3 גירסאות מרכב – קומפקטית, סטיישן שימושית ואפילו גרסת קופה ייחודית שהציעה מנוע חזק יותר שסיפק 36 כ”ס. כל אלו סייעו ותרמו להצלחתה, והמכונית נמכרה מצויין, ולראשונה אפילו יוצאה למדינות מזרח אסיה. בשנת 70′ הצטרפה לשוק מכוניות ה- K מכונית חדשה, ההונדה Z שהחליפה את ה- 360 המיושנת, וזו הציעה עיצוב מודרני וייחודי דמויי קופה, מנוע חזק יחסית ורמת איבזור וגימור חסרת תקדים עבור מכונית בגודלה. למזלה של מיצובישי, בשנת 70′ נטשה מזדה את פלח השוק הענק, בשל החלטתה להתמקד בייצור מכוניות בעלות אוריינטצייה ספורטיבית, כך שהתחרות העיקרית הגיעה כאמור מההונדה Z ומהסובארו R2 שהוצגה ב- 69′. אך למרות הצלחתה המסחרית, החליטו במיצובישי על הצגת יורשת, וזו הוצגה באוקטובר 72′. עיצובה הבסיסי נותר דומה למדי, וגם הפעם כללה המכונית דלת אחורית שימושית. עיצובה הפנימי שונה והפך למודרני יותר, וגם רמת הגימור עלתה ושופרה. מכאנית, נותרה המכונית דומה עד כדי זהות לדגם היוצא, בחריג אחד – בדורה השלישי לא נעשה עוד שימוש במנוע הדו פעימתי אלא במנוע החדש שכונה וולקן, והיה כאמור בעל גל זיזים עליון. שאר המיכללים המכאניים נותרו זהים, מלבד שימוש בבלמי דיסק קדמיים גם בדגמי הבסיס. בסוף 73′ נוספו רמות גימור גבוהות יותר שהציעו מקלט רדיו ומפשיר אדים אחורי כציוד תקני, כמו גם חישוקי גלגלים דקורטיביים. הגרסאות היקרות צוייד במנוע החזק יותר שסיפק 36 כ”ס ועשה שימוש בזוג מאיידים. בשנת 76′ נעתר המחוקק היפני ללחץ היצרנים והצרכנים, ואיפשר את הארכת המכונית ל- 3.2 מטר ואת הגדלת נפח המנוע המירבי ל- 550 סמ”ק. התשלום מצד אזרחי יפן היה בצורת חובת הוכחה על בעלות על מקום חנייה אם ברצונם היה לרכוש מכונית גדולה יותר או בעלת נפח מנוע גדול יותר. מובן שמיצובישי הזדרזו והאריכו את המכונית, מה שיצר תא נוסעים מרווח בהרבה. המנוע החדש שהיה בנפח 546 סמ”ק הפגין גמישות גבוהה בהרבה, מה שהפך את המכונית לקלה בהרבה לנהיגה. בשנת 77′ הוחלפה המיניקה המצליחה במכונית חדשה, שהייתה הדור הרביעי שלה. הפעם הוצגה ועוצבה המכונית מראש לפי התקן היפני החדש, ואורכה עמד על 3.17 מטר. עיצובה הבסיסי נותר דומה למדי לדגם שאותו החליפה, אולם הפעם הדלת האחורית לא נפתחה במלואה, אלא רק השמשה התרוממה ושימשה כדלת תא המטען. עיצובה הפנימי שונה שוב ודמה לזה של דגמי מיצובישי הגדולים יותר, וכלל גלגל הגה נאה ולוח מחוונים מפורט יחסית. המושבים הקדמיים נהנו ממשענות ראש מובנות וגם האיבזור היה עשיר למדי. מכאנית, התבססה המכונית החדשה על מיכללי קודמתה, למעט המיתלה הקדמי שהפך מעצמות עצה למוטות טורסן, שאמורים היו לשפר את נוחות הנסיעה. כקודמתה, הוצעה המיניקה בגירסה קומפקטית וגירסת סטיישן שימושית. המיניקה בדורה הרביעי הוצגה ביוני 77′, וכקודמותיה זכתה להצלחה מסחרית נאה בהחלט. ריבוי הגרסאות ורמות הגימור, כמו גם העליה המשמעותית באורכה של המכונית ובנפח מנועה, הפכו אותה לאטרקטיבית והמכירות היו בהתאם. בשנת 78′ הוצגה המכונית בגירסה חסכונית במיוחד, וזו עשתה שימוש בראש מנוע שכלל זוג שסתומי יניקה ושסתום בודד לפליטה. בגירסה זו פעל המנוע בתערובת ענייה במיוחד, ואכן השיגה המכונית נתוני צריכת דלק מצויינים. באותה הזדמנות הוצגה גירסתה האוטומטית, וזו עשתה שימוש בתיבה בעלת 2 מהירויות. מיתחרותיה העיקריות בשוק היפני היו הסובארו 600, הסוזוקי אלטו והדייהטסו קורה, שכולן היו בעלות אורך זהה ונפח מנוע דומה, אך כל אחת מהן היתה בעלת מאפיינים שונים – הסובארו היתה בעלת מנוע והנעה אחורית, המיצובישי היתה בעלת מנוע קדמי והנעה אחורית ואילו האלטו היתה בעלת מנוע והנעה קדמית. בשנת 83′ הציגה מיצובישי את גרסתה הספורטיבית, וזו צויידה במנוע מוגדש טורבו שסיפק 39 כ”ס, שהביאו אותה למהירות מירבית של 128 קמ”ש. גירסה זו הציעה רמת גימור ספורטיבית שכללה מד סל”ד בלוח המחוונים, גלגל הגה ספורטיבי ושלל מדבקות שעיטרו את מרכבה הקטן. אולם בשלב זה איבדה המיניקה את רוב האטרקטיביות שלה לטובת מתחרות מודרניות יותר שצויידו בהנעה קדמית, מה ששיפר את מרחבן הפנימי, ולכן הוחלפה המיניקה בשנת 84′ במכונית חדשה לגמרי, הן עיצובית והן תיכנונית. גם בדורה השלישי והרביעי תיזכר המיניקה כמכונית מיני מוצלחת למדי, שייצגה בכבוד את מיצובישי בפלח שוק שהיה באותה העת הפופולארי ביותר ביפן. עיצובן היה נאה למדי, הביצועים היו סבירים, השימושיות הייתה טובה, רמת האמינות הייתה גבוהה ותחזוקתן הייתה קלה ופשוטה.

אין תגיות

49 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 4925c40be433dbb4

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים