ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

מזראטי ביטורבו Maserati Biturbo

  • פורסם: 16/09/2018 17:28
  • : 997 ימים, 14 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

בשנת 75′ נרכשה מזראטי האיטלקית, שהייתה מצוייה בקשיים כלכליים עקב קריסתה של סיטרואן, שרכשה אותה ב- 68′ על מנת שזו תפתח מנוע חדש למכונית הקופה המדהימה שלה, ה- SM. היצע מזארטי כלל את הקווטראפורטה המהודרת, שנמכרה במיספרים איזוטוריים למדי, ומכוניות הספורט, הבורה והמראק. המכירות היו נמוכות מאוד, למרות שאלו היו מכוניות ספורט טובות מאוד לזמנן. דה טומסו רכשה את מזראטי משיקולי יוקרה בלבד, וכך יחד עם היצע דה טומסו, היה לחברה היצע נרחב של מכוניות ספורט. אולם מדובר היה בכל מקרה במכוניות יקרות למדי בכל קנה מידה והיה ברור שהמכירות לא יכולות להיות משמעותיות. לכן החליטו בדה טומסו שהגיעה העת לפתח מכונית זולה יותר וקיצונית פחות, שתימכר במספרים משמעותיים בהרבה. מושא החיקוי שלהם הייתה הצלחת הב.מ.וו סדרה 3, שלא הייתה מכונית קופה למעשה, אך הצליחה מאוד למצב עצמה כמשפחתית ספורטיבית ייחודית ומכירותיה היו מעולות. מזראטי החליטו לנסות והתחרות בפלח השוק של ב.מ.וו סדרה 3, ולהתחרות בדגמים היקרים שלה, בייחוד ב- I323 שהציעה ביצועים מצויינים. בניגוד למסורת ארוכת השנים בחברה האיטלקית, הפעם לא פנו במזארטי לסדנת עיצוב חיצונית, אלא עיצבו בעצמם את המכונית. על עיצוב המכונית הופקד פיירנג’לו אנדראני, וזה עיצב מכונית משפחתית בינונית בגודלה, 4.15 מטר אורכה, שעיצובה הזכיר מאוד את עיצובה של ה…ב.מ.וו סדרה 3, ולא במקרה. המכונית תוכננה להיות מוצעת במרכב 2 דלתות בלבד, שוב כמו הב.מ.וו, שבו היתה אמורה להתחרות. למרות שהייתה מכונית משפחתית בבסיסה, עיצובה שידר ספורטיביות ואתלטיות ראוייה, והתוצאה הסופית הייתה נאה מאוד. חזיתה כללה 4 פנסים, כשבאמצע מוקמה השבכה הקדמית המוכרת של מזארטי. גם עיצובה הפנימי היה נאה מאד, ורמת הגימור, כמו בכל מזראטי ראוייה שלמה, היתה גבוהה מאד. גם רמת האיבזור היתה גבוהה, והמכונית צויידה באיבזור חשמלי מקיף ומזגן מקורי. ריפודי ודיפוני עור השלימו את התמונה, מה שייצר תא נוסעים יוקרתי ונאה. לא רק השלדה היתה חדשה לגמרי, אלא גם מיכלליה המכאניים; למזארטי היו בהיצע יחידות הכוח רק מנועי V8 גדולים יחסית, כשלמעשה המנוע הקטן היחיד שלהם היה מנוע ה V6  של המראק, מנוע שפותח עבור הסיטרואן SM. למרות שמדובר היה במנוע מצויין, תחזוקתו היתה קשה, יקרה ומורכבת, ולכן החליטו במזראטי לפתח מנוע חדש לגמרי, בנפח 2.0. נפח המנוע לא היה מקרי – באותה העת היתה הנחת מיסוי גדולה באיטליה עבור מכוניות שנפח מנוען קטן מ 2.0, מה שאמור שאם המכונית תיהיה בעלת נפח מנוע גדול יותר, תמחורה באיטליה יהפוך ללא מציאותי בעליל. מזראטי פיתחו מנוע חדש, עשוי אלומניום כולו, במבנה V6 בעל 3 שסתומים לבוכנה – 2 ליניקה ואחד לפליטה. מבנה זה לא היה מקרי, מאחר והמנוע צוייד בזוג מגדשי טורבו קטנים יחסית, שהביאו אותו להספק של 180 כ”ס ב 6,000 סל”ד. מגדשי הטורבו מוקמו משני צידיו של המנוע, ולמרות שהיה מנוע מתקדם יחסית, עשה שימוש במאייד כפול בודד מתוצרת וובר. יחס הקדח\מהלך היה קיצוני למדי, וברור היה שישנה העדפה להספק גבוה ולא לגמישות. הספק המנוע הועבר אל תיבת הילוכים בת 5 מהירויות מתוצרת ZF הגרמנית, וזו מסרה את הכוח אל הגלגלים האחוריים כמובן. מערכת המיתלים כללה תמוכות מק’פרסון קדמיות ומיתלה אחורי נפרד בעל זרועות חצי עוקבות, שוב, דומה מאד למערכת המיתלים של הב.מ.וו סדרה 3. מערכת הבלמים עשתה שימוש ב 4 בלמי דיסק ומגבר כוח, ואילו מערכת ההיגוי היתה מסוג מסרק ומוט משונן. המכונית החדשה שכונתה מזראטי בי טורבו הוצגה בשנת 81′ במסיבת עיתונאים במפעלי החברה. עיתונאי הרכב אהבו מאוד את עיצובה של המכונית, רמת הגימור והאיבזור הגבוהות, הביצעים המצויינים – מהירות מירבית של 214 קמ”ש ותאוצה מ- 0-100 קמ”ש תוך 6.7 שניות. למרות המנוע הלא מאד חזק, ביצועיה היו מצויינים בשל משקל עצמי נמוך למדי של 1,080 ק”ג בלבד. גם התנהגות הכביש עמדה על רמה גבוהה מאוד, שלא על חשבון נוחות הנסיעה הטובה. מכירותיה החלו מיד לאחר השקתה, והיו טובות למדי, יחסית. למרות שמזראטי תיכננו ליצור מתחרה לדגמי סדרה 3 של ב.מ.וו, תמחורה היה גבוה בהרבה הן משל הב.מ.וו, והן משל התחשיב שערכו מזראטי. אך למרות זאת המכירות היו טובות יחסית. אולם עד מהרה גילו הרוכשים הראשונים, אם טרם ידעו, היכן יוצרה המכונית. איכות הגימור הייתה נמוכה למדי, ועד מהרה הפך תא הנוסעים היוקרתי למרופט ובלוי. איכות החומרים הייתה נמוכה למדי וכך גם איכות ההרכבה. מערכת החשמל המורכבת סבלה מקצרים רבים, ולפחות בהיבט הזה היתה רחוקה שנות אור מהב.מ.וו האיכותית. אך למרות כשלים אלו, מזראטי המשיכה לפתח את המכונית, ובשנת 84′ הציגה את גירסת ה 2.5 שלה, בה ההספק עלה ל- 189 כ”ס ושופרה מאד גמישותו של המנוע. כשנה קודם, ב- 83′, הוצגה גירסת ה- S שלה בה הספק המנוע עלה ל- 205 כ”ס בשל הגדלת המגדשים והעלאת יחס הדחיסה. 85′ נוספה גירסת 4 דלתות למכונית, שיועדה להתחרות במרצדס 190 ובדגמי ה 4 דלתות של סדרה 3 החדשה. למרות הוספת זוג הדלתות, עיצובה נותר נאה ומושך. כשנה לפני כן, ב- 84′, הוצגה גירסת הספיידר הפתוחה שלה. גירסה זו היתה בעלת בסיס גלגלים מקוצר ועיצוב נאה מאוד. בשנת 87′ עברה הביטורבו מתיחת פנים משמעותית ראשונה, וזו נעשתה על ידי המעצב האיטלקי מרצ’לו גאנדיני. כל קישוטי הכרום שלה הושחרו, והפגושים נצבעו בצבע המרכב. אולם בשלב זה מכירותיה הלא גבוהות החלו לאבד גובה, בעיקר בשל התחרות הגדולה. בשנת 91′ קיבל ראש המנוע 4 שסתומים לבוכנה והזרקת דלק אלקטרונית, מה שהעלה את הספקו והקל על תחזוקתו. בשנת 91′ עברה מתיחת פנים קלה נוספת ואחרונה במספר, והוצעה גם בגירסה מצועצעת משהו שכונתה שאמל. בסוף 94′, לאחר שכבר הייתה מיושנת ולא רלוונטית, ירדה המכונית האחרונה מפסי הייצור, לאחר שנמכרו ממנה 23,600 מכוניות בקירוב, מה שהפך אותה למכונית הנמכרת ביותר של מזראטי בכל הזמנים. המזארטי ביטורבו על שלל גרסאותיה, תיזכר כמכונית מצויינת לזמנה – עיצובה היה נאה וספורטיבי, תא הנוסעים נהנה מאיבזור עשיר מאוד, ביצועיה היו מצויינים וכך גם התנהגות הכביש שלה, ואפילו השימושיות הייתה טובה למדי. רק חבל שאיכות הגימור שלה הייתה נמוכה ואמינותה כנ”ל, מה שמנע ממנה הצלחה גדולה בהרבה שבהחלט היתה ראוייה לה.

 

אין תגיות

13 סך צפיות 2 היום

  

מס' מודעה: 4165b9e6665b2860

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים