ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

מוריס איטל Morris Ital

  • פורסם: 11/04/2019 10:17
  • : 2984 ימים, 18 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

בשנת 71′ הציגה קונצרן בריטיש ליילנד שהוקם בשנת 68′, מכונית משפחתית חדשה – המוריס מרינה. המכונית החדשה יועדה להחליף את המוריס מיינור שהוצגה ב- 48′ ובנוסף להתחרות בהצלחתן הגדולה של הפורד אסקורט, הווקסהול ויוה וההילמן מינקס שנמכרו מצויין בשוק הבריטי. עד הצגת המרינה, לא הייתה לבריטיש ליילנד מתחרה ראוייה בפלח השוק החשוב ביותר, למעט מכוניות מיושנות כמו המוריס אוקספורד שיועדה לפלח שוק גבוה יותר. המרינה החדשה התבססה על מיכלליה המכאניים ותיכנונה הבסיסי של המוריס מיינור, למעט מנוע גדול בנפח 1,275 סמ”ק שנלקח מהמיני\ MG מידג’ט. מאחר ובבריטיש ליילנד ידעו היטב שבכל מקרה ממשלת בריטניה תהפוך אותה למכונית החצי רשמית שלה, לא השקיעו רבות, לא בעיצובה ולא בתיכנונה. התוצאה הסופית הייתה מכונית משפחתית כעורה למדי בעיצובה ומיושנת בתיכנונה המכאני. ולא שזה הטריד יותר מידי את הנהלת קונצרן בריטיש ליילנד, שמכוניות היו בערך הדבר האחרון שעיניין אותם. בנוסף לעיצובה הכעור וחסר החן, ביצועיה היו בינוניים, במקרה הטוב, התנהגות הכביש היתה בינונית אף היא, איבזורה היה דל ולקינוח הוצמד לה תג מחיר גבוה ולא מציאותי, כי מישהו היה צריך לממן למעלה מ- 100 וועדי עובדים ששלטו בפועל על הקונצרן. למרות כל אלו, זכתה המרינה להצלחה סבירה בהחלט, גם בשל הסיבה שכצפוי הפכה למכונית החצי רשמית של ממשלת בריטניה. אולם לקראת סוף שנות ה- 70′ הבינו אפילו בבריטיש ליילנד, שבינתיים מצבה הכלכלי המשיך להתדרדר, שזמנה של המכונית חלף עבר. אולם תקציבי פיתוח לא היו, בוודאי לא למכונית חדשה לגמרי. בלית ברירה  וכדי להרוויח זמן, החליטו להעביר את המכונית מתיחת פנים משמעותית שאמורה היתה להחזיק לפחות רמת מכירות סבירה עד שתוצג מחליפתה באמצע שנות ה- 80′. עיקר משאביה הדלים של בריטיש ליילנד הופנו לפיתוח מכונית סופר מיני חדשה, שאמורה היתה, לראשונה בקונצרן, להיות מורכבת על ידי רובוטים. בבריטיש ליילנד היו מודעים היטב לנקודת התורפה העיקרית של המכונית – עיצובה החיצוני והפנימי. לכן פנו בבקשת סיוע לסדנת איטל דייזין האיטלקית בבעלותו של המאסטרו ג’יורג’יטו ג’יאוג’יארו שאחראי היה בין היתר על עיצובן של הפולקסווגן גולף והאלפא סוד. אנשי בריטיש ליילנד ביקשו מהמאסטרו האיטלקי להפוך את עיצובה של המרינה למודרני ונאה יותר במגבלה תקציבית לא פשוטה. בשל תקציב הפיתוח הדל, עיקר השינוי בוצע בחזיתה של המכונית שהפכה לנאה בהרבה עם פנסי חזית מלבניים גדולים וחזית בעלת שיפוע קל. הדגמים המהודרים אמורים היו לכלול ספויילר קטן, ששיפר מאד את המראה. גם אחוריה לא ניזנחו ופנסים רחבים וחדשים החליפו את קודמיהם, מה שתרם למראה נאה בהרבה. חישוקי הגלגלים עוצבו מחדש ואילו כל קישוטי הכרום הושחרו. המרינה לא הפכה למכונית נאה בעקבות שינויים אלו, אך המראה הכללי הפך למודרני בהרבה והתאים לרוח הזמן. גם עיצוב תא הנוסעים לא הוזנח, וזה נהנה ממראה מודרני בהרבה, כלל לוח מחוונים שהופנה מעט כלפי הנהג ותא כפפות שהורחק ממושב הנוסע, כדי ליצור הרגשת מרחב פנימי. רמת האיבזור העלובה של המרינה שודרגה, והדגמים היקרים צויידו בלוח מחוונים שכלל מד סל”ד וריפוד כללי עשיר בהרבה. מכאנית, נותרה המכונית דומה למדי לדגם היוצא, למעט הוספת מנוע 2.0 חדש בעל גל זיזים עליון מסדרת O שפיתח בעזרת מאייד SU 90 כ”ס. מערכת המיתלים הקדמית שודרגה על ידי בולמי זעזועים חדשים, ואילו באחורית הוחלפו קפיצי העלים המיושנים בקפיצי סליל. המכונית המחודשת הוצגה בתערוכת רכב שנערכה בברמינגהם בשנת 80′ ונמכרה בשם מוריס איטל. השם מרינה נמחק, ושמה החדש של המכונית רמז על מוצא המעצב שלה. מאחר ועיצובה הבסיסי נותר זהה למקור הלא ממש מושך, סדנת איטל דייזין לא הכלילה אותה ברשימת המכוניות אותן עיצבה. שינויי העיצוב שעברה המכונית לא הפכו אותה לטובה יותר אלא לבעלת מראה נאה יותר. השיפור העיקרי היה בנוחות הנסיעה, בשל השינוי שעברה מערכת המיתלים. אולם לרוע מזלה, בסוף 81′ הציגה אופל את האסקונה החדשה שכונתה בבריטניה שברולט קוואליר ומעט אחריה הציגה פורד את הסיירה המודרנית. למולן לא היתה למוריס איטל מה להציע, מה גם שתמחורה היה זהה לזה של מתחרותיה המודרניות שהיו עדיפות עליה בכל היבט אפשרי. אולם את שלה עבור בריטיש ליילנד היא עשתה, ולמרות זאת מכירותיה היו סבירות וענו על ציפיותיהם הצנועות של אנשי בריטיש ליילנד. בשנת 84′ הוצגה האוסטין מונטגו החדשה, שלא הייתה אלא גירסתה המשפחתית של המאסטרו הקומפקטית שהוצגה כשנה קודם. זו החליפה את האיטל שמכירותיה בשנת 83′ היו אפסיות. המוריס איטל תיזכר כניסיון פתטי למדי להתאים את המרינה הכעורה והמיושנת לרוח תחילת שנות ה- 80′ על ידי שינוי עיצובה והפיכתו למודרני יותר. אולם בבעיותיה העיקריות של המרינה – ביצועים חלשים, התנהגות כביש בינונית מינוס ונחות נסיעה בינונית לא נגעו מהנדסי החברה, ולכן נותרה מכונית גרועה למדי גם לאחר מתיחת הפנים. האיטל הייתה המכונית האחרונה שנשאה את המותג מוריס, ולאחר שירדה מפסי הייצור נעלם גם המותג הוותיק.

אין תגיות

168 סך צפיות 6 היום

  

מס' מודעה: 305caee910a3d9e

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים