ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

לוטוס אירופה Lotus Europa

  • פורסם: 21/09/2018 18:39
  • : 757 ימים, 21 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

בשנת 62′ הציגה לוטוס הבריטית מכונית ספורט חדשה – אלן שמה. האלן החליפה את העלית שהוצגה ב- 57′, שהייתה המכונית הסדרתית השלישית של לוטוס. בניגוד לעלית שהייתה עשוייה כולה פיברגלאס ללא שלדה נפרדת (למעט תת שלדה עבור המנוע ותיבת ההילוכים), האלן כללה שלדה נפרדת, אלא שהפעם היא לא הייתה צינורית כמו בלוטוס 7, אלא מרכזית, מה שהביא למשקל עצמי נמוך במיוחד ולחוזק מבני גדול בהרבה. האלן נהנתה מעיצוב נאה במיוחד, הן חיצוני והן פנימי, אך החשוב יותר היה הצגת יחידות כוח חדשות שהתבססו על מנוע ה- 1.5 של פורד, ששימש את הקורטינה סופר. מנוע המכונית קיבל ראש מנוע בעל זוג גלי זיזים עליונים, מה שאפשר את מיקום המצתים במרכז תא השריפה, ושיפר מאוד את הבעירה. מערכת המיתלים כללה כמובן 4 מיתלים נפרדים שכויילו בדקדקנות שאיפיינה את כל מכוניות לוטוס, למרות שכל המיכללים נקנו מספקי חוץ ושימשו מכוניות סדרתיות. האלן שהוצגה ב- 62′ זכתה להצלחה גדולה, ואיפשרה ללוטוס להשקיע סכומים גדולים בקבוצת המירוצים שלה. כבר לאחר שנה הועלה נפח מנועה ל- 1.6 וההספק עלה. עד מהרה הפכה האלן לקנה מידה לפיו נשפטה כל מכונית ספורט באשר היא, והתנהגות הכביש שלה נגעה בשלמות, וזה בנוסף לביצועים המעולים, פועל יוצא של המנוע החזק וכמובן המשקל העצמי הנמוך. אך למרות הצלחת האלן, לא שקטו בלוטוס על השמרים, והחליטו על פיתוח מכונית ספורט נוספת, אך הפעם בעלת מרכב סגור. בשנת 63′ רצתה לוטוס להתחרות בפורד GT40 המדהימה במסלולי המרוצים, ולכן החליטה לפתח מכונית חדשה בעלת מנוע מרכזי, בידיעה שזהו המבנה האידיאלי עבור מכוני מירוץ. לבסוף, ובשל הוצאות פיתוח גדולות, הפסידה לוטוס את המיזם לטובת חברת לולה הבריטית, שהתמחתה בייצור מכוניות מירוץ. אולם סקיצות העיצוב של רון היקמן הבריטי נותרו, ולוטוס החליטו להפוך אותן למכונית סדרתית. עיצוב של אב הטיפוס שנעשה על ידי היקמן נע בין מוזר למשונה מאוד, וכלל חרטום נמוך יחסית בעל זוג פנסי חזית שהיו משוכים מעט לאחור ושמשה קדמית רחבה ועוטפת. עד אחרי קו הדלתות הקדמיות המראה היה שגרתי למדי; עיקר העניין העיצובי היה דווקא חלקה האחורי שכלל שמשה אחורית קטנטנה וצרה ומכסה תא מטען, שיותר נכון היה תא המנוע כמעט בגובה גגה הנמוך של המכונית. מכל זווית שהתבוננו בה נראתה המכונית מוזר משהו, אך מנגד יעילותה האווירודינאמית הייתה גבוהה כשל העלית שהוצגה ב- 57′ – מקדם גרר מדהים של 0.29 CD. עיצוב הפנים היה נאה אף הוא, וכמו בכל מכונית מתוצרת לוטוס רמת הגימור הייתה גבוהה למדי ולוח המחוונים היה מצוייד היטב. כמו כל מכונית לוטוס, גם המכונית החדשה הייתה אמורה להיות מיוצרת מפיברגלאס, ולכן כללה, כמו האלן, שילדה שידרית מרכזית קלה וחזקה, אליה היו אמורים להתחבר המיכללים המכאניים. בשנת 62′ הציגה דה טומסו האיטלקית את הוולאלונגה, מכונית ספורט חדשה ונאה שצויידה במנוע מרכזי. קולין צ’אפמן התרשם מאוד מהמכונית החדשה, ובייחוד מהתנהגות הכביש המעולה שלה, פועל יוצא של חלוקת משקל מושלמת. לכן החליט שהמכונית החדשה תיהיה בעלת מנוע מרכזי. ולא שהיו לא הרבה ברירות – קווי העיצוב הבסיסיים הכתיבו מבנה בעל מנוע מרכזי. זה היה השלב בו החלו בלוטוס לחפש יחידות הינע עבור המכונית. המהלך הטבעי היה פנייה לפורד, על מנת לרכוש ממנה יחידות הינע, כפי שנעשה במקרה של ה- 7 או האלן. אולם הבעיה העיקרית הייתה דווקא ההינע הסופי, מאחר ותיבות ההילוכים של פורד התאימו למכוניות בעלות הנעה אחורית בלבד. כאן מצאו לוטוס פתרון מקורי במיוחד; באותה העת, אמצע שנות ה- 60′, עסקה רנו בפיתוח מכונית משפחתית חדשה שהייתה מיועדת להיות בעלת הנעה קדמית. המכונית החדשה הייתה אמורה להיות בעלת מנוע אורכי שמוקם בחלקו האחורי של תא המנוע, ואילו תיבת ההילוכים והדיפרנציאל היו אמורים לשכון בחלקו הקדמי של תא המנוע. המבנה הזה התאים מאוד למכונית החדשה של לוטוס, והקשר החשאי שהתפתח עם רנו הביא לכך שלוטוס רכשו את יחידות ההינע של המכונית החדשה בטרם זו הוצגה כלל. מנוע המכונית היה בנפח 1,470 סמ”ק היה עשוי אלומיניום וסיפק בגירסת המקור 62 כ”ס סבירים למדי. לוטוס נטלו את המנוע, הגדילו את השסתומים, העלו את יחס הדחיסה והחליפו את המאייד הבודד במאייד כפול. הספק המנוע עלה ל- 82 כ”ס גבוהים בהרבה. אל המנוע שודכה תיבת ההילוכים שהייתה אף היא מתוצרת רנו, 4 הילוכים וסינכרונים מלאים. אחריה מוקם ההינע הסופי, וזה מסר את התפוקה לגלגלים האחוריים. נוצרה רק בעיה אחת פעוטה – המכונית החדשה של רנו הייתה אמורה להיות בעל הנעה קדמית, ואילו כאן הותקנה יחידת ההינע הפוך, לכן נוצר מצב שלמכונית יש 4 הילוכים אחוריים והילוך אחד קדמי.. לכן הפכו בלוטוס את סדר גלגלי השיניים בדיפרנציאל, והסדר שב על כנו. מנוע הרנו מצא מקומו היטב בחלקה האחורי של המכונית, יחד עם שאר המיכלולים. על מנת להקל על התחזוקה, התהפך גם מיקום חגורת האביזרים. מערכת המיתלים כללה את תמוכות צ’פאמן מאחור, מיתלה נפרד בעל קפיצים שעטפו את בולמי הזעזועים וזרוע תחתונה. המיתלה הקדמי ומערכת ההיגוי נקנו מטריומף הבריטית, בה שימשו את ההראלד והספיטפייר. המכונית החדשה שכונתה לוטוס אירופה הוצגה בסוף דצמבר 66′ והחלה להימכר כמה חודשים לאחר מכן. למרות עיצובה המוזר, אך בשל ביצועיה המצויינים – מהירות מירבית של 190 קמ”ש ותאוצה מ- 0-100 קמ”ש תוך 9.8 שניות, פועל יוצא של המשקל העצמי הנמוך להפליא – 610 ק”ג, כמו גם התנהגות הכביש המעולה, כמו בכל לוטוס ראוייה לשמה, זכתה המכונית לשבחים רבים, שלצערם של אנשי לוטוס, לא תורגמו להצלחה מסחרית גדולה, ולכן כבר לאחר פחות משנתיים עברה המכונית מתיחת פנים ראשונה. השינויים העיצוביים לא היו משמעותיים – פנסים קטנים נוספו בחרטומה ותא הנוסעים קיבל דיפון עץ, כמו גם מושבים מתכווננים – בדור הראשון כריות המושב היו קבועות וחלונות חשמל קדמיים. לוטוס החליטה לייצא את המכונית לארה”ב, ועל מנת לענות על התקנים המחמירים ציידה את המכונית במנוע גדול יותר בנפח 1,565 סמ”ק. שיטת חיבור מרכב הפיברגלאס לשילדת המכונית שונתה, מה שהפך את תחזוקתה לקלה בהרבה. בדור זה זכתה סוף סוף האירופה להצלחה לה הייתה ראוייה ומכירותיה היו טובות, סוף סוף. בשנת 71′ קיבלה האירופה את מנוע האלן בעל זוג גלי הזיזים העליונים והספק של 105 כ”ס. תיבת הילוכים מחוזקת מתוצרת רנו החליפה את התיבה הקודמת, והתוצאה הייתה מכונית מהירה מאוד – תאוצתה מ- 0-100 קמ”ש ארכה כ- 7.4 שניות בלבד. חיצונית התאפיינה גרסה זו בחישוקי סגסוגת נאים וקו צבעים רחב יותר. בשנת 72′ הוצעה האירופה עם מנוע חזק יותר שסיפק 128 כ”ס ושימש את האלן 130, כמו גם תיבת הילוכים בת 5 מהירויות שנלקחה מהרנו 16 TX. בגירסה זו הפכה המכונית למהירה עוד יותר, וביצועיה נשקו לביצועי מכוניות העל של תקופתה. גירסה מיוחדת שכונתה ג’ון פלייר ספיישל, על שם יצרן הסיגריות הבריטי המפורסם התחרתה בהצלחה במסלולי המירוצים, כשכל המכונית היו כמובן בצבע שחור. למרות שהגירסה בעלת מנוע גל הזיזים הכפול הייתה היקרה ביותר, היא זו שזכתה להצלחה הגדולה ביותר, ונמכרה היטב. בסוף 74′ ירדה האירופה האחרונה מפסי הייצור לאחר שנמכרו ממנה 14,000 מכוניות בקירוב. הלוטוס אירופה תיזכר כמכונית ספורט מצויינת לזמנה, על אף עיצובה המשונה. ביצועיה היו טובים מאוד בדגם בעל מנוע הרנו ומעולים בגרסה בעלת מנוע הלוטוס המקורי, התנהגות הכביש עמדה על רמה גבוהה מאוד והמכונית הייתה יציבה להפליא ואפילו איכות החיים בתא הנוסעים הייתה טובה למדי. נקודת התורפה העיקרית שלה, כמו בכל מכונית לוטוס, הייתה איכות הייצור והאמינות שלא עמדה על רמה גבוהה.

 

אין תגיות

565 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 4245ba50e1b2c6dc

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים