ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

יוגו פלורידה Yugo Florida

  • פורסם: 18/08/2018 22:31
  • : 695 ימים, 7 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

חברת זסטבה היוגוסלבית שפעלה בסרביה הוקמה ב- 1853 ועסקה בייצור כלי נשק כבדים ומתקדמים יחסית. בתחילת המאה ה-20, כשמכוניות הפכו להיות נפוצות יותר ויותר, נפתחה מחלקה במפעל שעסקה במתן שירותים ואפילו ייצור חלקי חילוף. בשנת 39′ החלה זסטבה להרכיב משאיות שברולט, אולם מלחמת העולם השנייה קטעה את הייצור באיבו. לאחר תום מלחמת העולם השניה הפכה יוגוסלביה, פדרציית מדינות קומוניסטית, לחלק מהגוש הקומוניסטי, מה שמנע פיתוח עצמאי  ורוב המכוניות הפרטיות הגיעו מברית המועצות, בעיקר אלו ששימשו פקידי שלטון בכירים. בשנת 53′ הוחלט על ייצור מכוניות, ולשם כך הורחב מאד המפעל הסרבי, והוחל בהרכבת ג’יפים, שהגיעו כערכות מוכנות להרכבה מארה”ב. כשנה לאחר מכן, ב- 54′, נחתם הסכם מורכב עם פיאט האיטלקית, בו הוסכם שהיוגוסלבים ירכיבו ברישיון דגמי פיאט שונים, שיעברו התאמה, אם יהיה צורך בכך, לתנאי השוק המקומי. עבור שני הצדדים העסקה הייתה מצויינת – היוגוסלבים קיבלו ערכות הרכבה של מכוניות מודרניות יחסית, כשהתכולה המקומית הייתה גבוהה למדי, יחסית, ואילו האיטלקים קיבלו גישה לשוק שבין כה היה סגור עבורם. זסטבה החלה להרכיב את הפיאט 1400, המכונית הראשונה שפיאט הציגה לאחר תום מלחמת העולם השניה, ואת הפיאט 1100 הפופולארית. מעט מאוחר יותר הצטרפה אליהן הפיאט 600 שהוצגה ב- 55′  וזו הפכה עד מהרה לרבת מכר ביוגוסלביה. בשנות ה- 60′ הצטרפו להיצע הדגמים גם ה- 1300\1500, מכונית משפחתית בינונית בגודלה, שהפכה אף היא למצליחה מאוד. בשל ההסכם שנחתם על פיאט, נאסר על זסטבה לייצא את תוצרתה למערב, כך שכל הייצוא היה למדינות אחרות בגוש הקומוניסטי, בעיקר פולין והונגריה. בשנות ה- 70′ נמשך ייצור הפיאט 600 שכונתה זסטבה 750 והזסטבה 1300\1500, שכבר היו מיושנות למדי  ואליהן נוספה הזסטבה 128, שהייתה פיאט 128 ללא תא מטען, כך שהתקבלה מכונית קומפקטית שימושית מאוד. בשלב הזה הותר לזסטבה לייצא מכוניות למערב, והן נמכרו לא רע, בעיקר בשל מחירן הזול. בשנת 77′ הציגה זסטבה מכונית חדשה – יוגו 45. היוגו 45 לא הייתה אלא גירסה יוגוסלבית לפיאט 127. בשל עיצוב נאה למדי ותג מחיר זול מאוד, נמכרה היטב ואפילו יוצאה לארה”ב, לא פחות. מכירות כל קשת דגמי זסטבה היו טובות למדי, וגם הייצוא היה סביר למדי. אולם בזסטבה ידעו שללא יצוא משמעותי למדינות המערב אין להם סיכוי רב לשרוד, בייחוד שסופו של עידן הקומוניזם כבר החל להראות באופק. כשנודע לזסטבה שסקודה הצ’כית החלה בפיתוח מכונית קומפקטית חדשה בעלת הנעה קדמית, החלו לבדוק התכנות לבצע מהלך דומה. אולם משאביה הכספיים של זסטבה היו מוגבלים מאוד, ולכן היה ברור להם שהמכונית החדשה תהיה חייבת להתבסס על שלדת מכונית קיימת של פיאט. באותה העת היתה עסוקה פיאט בפיתוח קומפקטית חדשה שהיתה אמורה לרשת את הפיאט ריטמו, שלא ידעה הצלחה של ממש. פיאט פיתחה רצפה ושלדה חדשה לגמרי עבור המכונית החדשה, שאמורה היתה לשרת קשת דגמים גדולה מאוד. מאחר ולזסטבה לא היו כל משאבי פיתוח וגם לא ידע רב, הם ביקשו מפיאט לעשות שימוש בשלדת המכונית החדשה, ועל בסיסה לעצב מכונית קומפקטית חדשה. למרבה הפתעת אנשי זסטבה, הם נענו בחיוב, ורק נאלצו לשלם לפיאט תמלוגים בגין כל מכונית שנמכרה וכמובן לעשות שימוש במכללי פיאט שנמכרו להם. עיצוב המכונית נמסר לסדנת העיצוב איטל דייזין והאחראי על עיצובה היה ג’יורג’יטו ג’יאוג’יארו, שאחראי היה על עיצוב אין ספור מכוניות החל מסוף שנות ה- 60′. ג’יאוג’יארו עיצב על בסיס שלדת הפיאט טיפו החדשה מכונית קומפקטית נאה מאוד למראה ובעל עיצוב ייחודי. קורות דקות ושטח שמשות גדול יחסית יצרו מראה מודרני, ולפחות מבחינת עיצובה החיצוני קשה היה לשייך אותה ליצרן שייצר עד אז דגמי פיאט מיושנים. גם עיצובה הפנימי היה מקורי ונאה, כשמתגי התפעול רוכזו על זוג כנים, כמו בדור הראשון של הפיאט אונו. לוח המחוונים היה מצוייד היטב וכלל מד סל”ד ומד לחץ שמן, כמו גם מד חסכון בדלק. מחשבה רבה הושקעה בעיצוב דיפוני הדלתות והמושבים, והתוצאה היתה נאה בהחלט. מכאנית, התבססה המכונית על מיכללי הפיאט טיפו החדשה – מנועה העיקרי היה אמור להיות ה- 1.4 החדש שסיפק בעזרת מאייד כפול 72 כ”ס, כשמתחתיו הוצע גם מנוע 1.1 ששימש את הפיאט 128. מערכות המיתלים וההיגוי היו דומות לאלו של הפיאט טיפו, וכך גם מערכת הבלמים. לראשונה הייתה ליצרן היוגוסלבי מכונית מודרנית ועדכנית בכל המובנים, והציפיות ממנה היו גבוהות. המכונית החדשה שכונתה יוגו פלורידה הוצגה בסוף 88′ ונמכרה כשנת הדגם 89′. כוח המשיכה העיקרי שלה היה אמור להיות עיצובה המודרני, מיכללי ההנעה המודרניים וכמובן תמחורה הנוח. אולם עד מהרה הסתבר לרוכשים הראשונים שתוכנה אינו כברה – חוסר ניסיונם המוחלט של מהנדסי זסטבה הביא לכם שעל אף שהמכונית הייתה אמורה להיות זהה לפיאט טיפו, היא היתה נחותה ממנה בכל אספקט אפשרי – מנועה היה רועש מאוד, תפעול מוט ההילוכים היה מסורבל, ההיגוי היה כבד ונוחות הנסיעה הייתה בינונית מאוד. אולם כל זה התגמד לעומת בעייתה העיקרית של המכונית – איכות ייצור גרועה גם במונחים מזרח אירופאיים. הפלסטיקה הפנימית הייתה באיכות ירודה, איכות ההרכבה הייתה גרועה במיוחד ואפילו הרכבת חלקי המרכב הייתה מרושלת, ורווחים גדולים היו בין חלקי המרכב השונים. איכות הצביעה הייתה נמוכה וכך גם המיגון נגד חלודה. בשנת 89′ התפורר הגוש הקומוניסטי  וזסטבה מצאה עצמה ללא שווקים שבויים שהיו קונים אותה בכל מקרה, ולכן נאלצה לייצא את המכונית, ולא בהצלחה גדולה, בלשון המעטה. על מנת להגדיל את כושר המשיכה, הוסיפה זסטבה מנוע 1.6 שסיפק 83 כ”ס והביא אותה למהירות מירבית של 170 קמ”ש. אולם גם זה לא ממש הריץ את הקונים לאולמות התצוגה, בייחוד לא אחרי 91′, השנה בה הוצגו קומפקטיות אירופאיות חדשות רבות – האופל אסטרה, הסיטרואן ZX והפולקסווגן גולף III. לאחר שזסטבה נכחה לדעת שהמכונית פשוט אינה נמכרת, מכרה את זיכיון הרכבתה למצרים, ואלו הרכיבו אותה בקהיר, שם כונתה נאסר פלורידה. למרות שהייתה מכונית כושלת למדי, נמכרה עד שנת 2008, עת הופרט המפעל הסרבי. ב- 20 שנות ייצורה הורכבו 30,000 מכוניות בלבד, ולשם השוואה זו בערך כמות המכירות של הפולקסווגן גולף בחודש אחד. היוגו פלורידה תיזכר כניסיון של הסרבים לפתח מכונית מודרנית ומערבית, ולפחות בכל מה שהיה קשור לעיצובה ומיכלליה המכאניים היא אכן הייתה מודרנית ועדכנית. אולם חוסר הניסיון של מהנדסי החברה גרם לכך שהמכונית הייתה נחותה מכל קומפקטית מערבית בת זמנה, וכשנעלם השוק השבוי בו הייתה אמורה להימכר, נחרץ גורלה.

 

אין תגיות

523 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 4765b7872934bae5

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים