ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

טריומף Triumph TR7

  • פורסם: 15/05/2018 19:01
  • : 988 ימים, 17 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

בסוף 68′ הציגה טריומף הבריטית מכונית ספורט חדשה שאמורה הייתה להחליף את ה- TR5\TR250, שלא הייתה אלא TR4  שצויידה במנוע 6 בוכנות מוזרק או בעל זוג מאיידים בגרסה האמריקאית. המכונית החדשה נקראה TR6, ובעיצובה ובתיכנונה הייתה מעורבת סדרנת קארמן הגרמנית. מרכב המכונית היה זהה כמעט לזה של ה- TR5, למעט עיצוב מחודש לחזית המכונית ואחוריה. התוצאה היתה מכונית ספורט נאה מאד ומושכת עיצובית. ה- TR6 הציעה בנוסף ביצועים מצויינים, בייחוד בדגמים מוזרקי הדלק, התנהגות כביש טובה והרבה הנאה מהנהיגה. הקהל האמריקאי אהב מאד את מכונית הספורט הקשוחה והמהירה, והיא הפכה לרבת מכר. אולם בשנת 75′ נכנס תקן בטיחות חדש בארה”ב, שחייב פגושים שיהיו עמידים בפגיעות עד למהירות של 5 מייל ( 8 קמ”ש ), וה- TR6 שצויידה בפגושי מתכת לא יכלה לעמוד בתקן זה. לכן החליטו בטריומף להפסיק את ייצורה ולפתח לה יורשת. באותה העת נפוצה שמועה, שבעתיד תיאסר מכירת מכוניות פתוחות בארה”ב, ולכן החליטו בטריומף שהיורשת כלל לא תהיה מכונית רודסטר פתוחה, אלא מכונית קופה סגורה. ה- TR6 הייתה המכונית האחרונה בסדרה שעשתה שימוש בשלדתה הנפרדת של ה TR3 שהוצגה ב 55′, ובטריומף החליטו לזנוח אותה סופית ולתכנן מכונית מודרנית בעלת מרכב אחוד. על עיצוב המכונית הופקד המעצב האריס מן, שאחראי היה על עיצובן של האוסטין אלגרו והפרינסס. שניהן לא היו יצירות מופת עיצוביות, וזאת בלשון המעטה. האריס מן עיצב מכונית קופה ייחודית ומוזרה למראה שהציעה חלק קדמי נאה ומודרני, בעל חרטום נמוך שעשה שימוש בפנסים נפתחים, ואילו חלקה האמצעי עוצב בצורה מקורית למדי, אך מוזרה למדי. הדלתות הקדמיות הרחבות הסתיימו במשפוע הפוך, ואילו השמשה האחורית הותקנה בזוית אנכית לגמרי. תא המטען היה גדול למדי, והסתיים בפנסים מלבניים. בשל סרחי העודף הגדולים, נראה תא המטען תלוי באוויר, מה שלא תרם למראה הכללי. תא הנוסעים לעומת זאת, זכה לעיצוב מודרני ונאה, עם הנדסת אנוש עדיפה בהרבה על זו של ה- TR6, שהייתה מיושנת למדי. הקונסולה המרכזית הייתה נאה למדי, ולוח המחוונים היה מצוייד היטב. בדי הריפוד היו מעניינים אף הם, והיו בדוגמת משבצות, כשהאריג שולב גם בדיפוני הדלתות. בשל היותה של המכונית דו מושבית, ולמרות בסיס הגלגלים הקצר, 2.16 מטר, המרווח לנהג ולנוסע היה טוב למדי. את מנוע ה 6 בוכנות המצויין של ה TR6 החליף מנוע בנפח 2.0 שהיה פיתוח של מנוע הדולומיט שהיה בנפח 1.8. מנוע המכונית היה למעשה נגזרת של מנוע ה V8 שפיתחה טריומף עבור הסטאג, מכונית ה GT הגדולה שהציגה בשנת 70′. באותה העת עשתה גם סאאב השבדית שימוש באותו מנוע, שהיה בכל גל זיזים עליון שהונעה על ידי שרשרת תזמון. מנוע ה 2.0, בסיוע זוג מאיידי סטרומברג בודדים, פיתח הספק סביר של 105 כ”ס. המנוע שודך לתיבת הילוכים ידנית בת 4 או 5 מהירויות, כשתיבה אוטומטית תוכננה להיות מוצעת בעתיד. מערכת המיתלים כללה תמוכות מק’פרסון קדמיים, ואילו המיתלה האחורי כלל קפיצי סליל, מחברי וואט ומוט פנאהרד, ובניגוד ל TR4A ומעלה, הוא לא היה נפרד. מערכת הבלימה כללה דיסקים מלפנים ותופים מאחור, מגבר בלם ומערכת בלמים כפולה. המכונית החדשה שכונתה TR7 הוצגה ב 75′, ויוצרה תקופה קצרה לצד ה TR6. למרות העיצוב המוזר, זכתה המכונית להצלחה סבירה, אך למרבה דאבונם של הלקוחות המסורתיים, היא לא הוצעה כלל בגרסת רודסטר. ב 76′ הוצעה המכונית עם אופציה לתיבת הילוכים אוטומטית בת 3 מהירויות מתוצרת בורג וורנר. בשנת 77′ הבינו בטריומף את טעותם, והציגו את גירסת הקונברטיבל של המכונית, שצויידה בגג נפתח. עיצובה של זו היה נאה לעין שיעור מזה של גרסת הקופה, מה שסייע מאד למכירות שהפכו לטובות מאד. בשל המשקל העצמי הנמוך יחסית, 1015 ק”ג, והמנוע הטוב, הציעה המכונית ביצועים טובים בגרסתה האירופאית, וסבירים בגרסתה האמריקאית שציעה הספק מופחת של 87 כ”ס בשל הצורך לעמוד בתקני זיהום האוויר המחמירים בארה”ב. התנהגות הכביש היתה טובה אף היא, והמכונית היתה מהנה לנהיגה. כבר בשלב פיתוח המכונית, בתחילת שנות ה 70′, הציגה טריומף כמו אבות טיפוס שצויידו במנוע ה- V8 עשוי אלומיניום, שמקורו בביואיק האמריקאית. אבות הטיפוס הציעו ביצועים מצויינים, והמנוע השתלב היטב בתא המנוע המרווח. בשנת 78′ החליטו בטריומף לאוורר את התוכניות, והציגו את ה- TR8, שלא היתה אלא TR7 שצויידה במנוע ה- V8 של רובר. המנוע פיתח בסיוע זוג מאיידים בודדים 133 כ”ס, ואליו גרסתו המוזרקת הגיה להספק של 148 כ”ס. בשל גדולו של המנוע, המצבר נדד לתא המטען, הבלמים שודרגו וקיבלו דיסקים קדמיים מאווררים וחישוקי סגסוגת החליפו את חישוקי הפח. ביצועי המכונית היו מצויינים – מהירות מירבית של 204 קמ”ש ותאוצה מ 0-100 תוך 7.8 שניות בגרסה המוזרקת. אולם זה היה מעט מידי ומאוחר מידי, ורק 2,500 מכוניות יוצרו, רובן בגרסת הקונברטיבל. כשנה לפני הצגתה של ה TR8, הציגה טריומף את גירסת הספרינט של ה TR7, שעשתה שימוש במנוע ה 16 שסתומים של הדולומיט ספרינט, שסיפק 127 כ”ס שהביאו את המכונית להציע ביצועים מצויינים. מספר נמוך מאד של מכוניות יוצרו, וייצורה הופסק עוד באותה השנה. תחילת שנות ה- 80′ מצאו את קונצרן בריטיש ליילנד במצב סופני בהחלט, ולכן מכוניות הרודסטר היו הראשונות להיפרד מפסי הייצור. באוקטובר 80′ ירדו ה- MG האחרונות מפסי הייצור, וכשנה לאחר מכן הגיע תורן של הספיטפייר וה- TR7, שייצורן הופסק. הפסקת ייצור ה- TR7 סימלה את סוף עידן מכונית הספורט הבריטית, וחתמה פרק ארוך ומפואר מאד בתולדות הרכב. למרות שעיצובה היה גמלוני משהו ולא שגרתי למראה, הייתה ה- TR7 מכונית טובה למדי – ביצועיה היו טובים למדי, התנהגות הכביש הייתה טובה אף היא ואיכות החיים הייתה טובה. חבל רק שה- TR8 לא הוצגה קודם לכן, כי היא יכלה לזכות להצלחה גדולה. ב- 6 שנות ייצורה הורכבו 112,000 מכוניות, והפכה לנמכרת ביותר בסדרת ה TR בכל הזמנים.

 

אין תגיות

382 סך צפיות 1 היום

  

מס' מודעה: 1015afb02f810a7e

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים