ברוכים הבאים, מבקר! [ הרשם | התחבר

פרסם

 

אוטוסן אנאדול Otosan Anadol A1 \ A2

  • פורסם: 16/09/2018 17:02
  • : 997 ימים, 14 שעות

פירוט

מאת : חן פרחי .

בתחילת שנות ה- 60′ החלה רמת החיים בטורקיה לעלות בצורה משמעותית, כשהסיבות העיקריות לכך היו התפתחות התעשייה ומטבע זר שהכניסו למדינה טורקים רבים שהפכו למהגרי עבודה במדינות מערב אירופה. פועל יוצא של העלייה המהירה ברמת החיים היתה ביקוש הולך וגובר למכוניות פרטיות. למרות שטורקיה הינה שוק ענק, לא היה בה ייצור רכב מקומי  ורוב צי הרכב או שהיה מיושן מאוד או שיובא כיד שניה ממדינות מערב אירופה. ממשלת טורקיה הבינה כבר בתחילת שנות ה- 60′ את הפוטנציאל הענק, ועודדה ייצור רכב מקומי. היוזמה הראשונה נעשתה על ידי חברת טולומסס, שפיתחה מכונית משפחתית גדולה בשם דברים. הפיתוח היה מקורי ומקומי, אך כשהוצגה המכונית בשנת 61′, ביום המהפכה הטורקית, הסתבר שהתחשיב היה שגוי, מה שהפך את ייצורה ללא כדאי בעליל והסיכוי לייצאה נמוך מאוד. לאחר שיוצרו 13 מכוניות בלבד, הוחלט לגנוז את הפרוייקט, מה שעלה למשלם המיסים הטורקי סכום לא מבוטל. אולם רעיון ייצור מכונית טורטית לא נגנז, אלא שינה כיוון. לצורך פיתוח המכונית, שהפעם הייתה אמורה להיות זולה ועממית, הוקם מפעל הרכבה מודרני יחסית באיסטנבול, העיר הגדולה ביותר בטורקיה. מאחר והטורקים היו חסרי ידע בפיתוח מכוניות, הביטו דרומה להם וראו מה עשתה חברת אוטוקארס הישראלית – הרכבת מכונית מפיברגלאס בעבודה ידנית, על בסיס שלדת מתכת. לצורך פיתוח שלדת המכונית פנו בחברה החדשה לרליאנט הבריטית, שסייעה בפיתוח הסוסיתא הישראלית, והיה לה ידע רב בייצור מכוניות מפיברגלאס ובפיתוח שלדות נפרדות עבורן. עיצוב המכונית נמסר לסדנת אוגלי הבריטית, שאחראית היתה לעיצוב הסימיטר של רליאנט, מכונית GT גדולה ויוקרתית למדי. רליאנט פיתחו עבור החברה החדשה שילדת מתכת קלה יחסית, עליה אמור היה להיות מולבש מרכב הפיברגלאס. מאחר וכמויות הייצור היו אמורות להיות משמעותיות, פנו בחברה החדשה לפורד הבריטית וביקשו לרכוש מיכללי הנעה עבור המכונית החדשה. למרות שהיה ברור לפורד שמכירות המכונית החדשה יבואו על חשבון מכירות דגמי פורד בטורקיה, הסכימו למכור לטורקים יחידות כוח ותיבות הילוכים, מאחר וידעו שגם כך מכירות פורד בטורקיה אינן גבוהות, ואם הם לא ימכרו להם יחידות הינע, מישהו אחר ימכור להם. הסכם נחתם בין החברות, ומנוע ה 1.2 ששימש את הקורטינה כמו גם תיבת ההילוכים בת 4 מהירויות עתיד היה להניע את המכונית החדשה. גם מיכללי המיתלים, מערכת ההיגוי ומערכת הבלמים נרכשו מפורד, מה שאיפשר את סיום תכנון המכונית. זו הוצגה בשנת 66′ וכונתה אנאדול, איילה בטורקית. עיצובה של המכונית שנמכרה במרכב 2 דלתות בלבד, היה נאה ומודרני למדי. עיצובה הפנימי היה פשוט ופונקציונאלי, ורמת הגימור והאיבזור היו נמוכות למדי, כצפוי ממכונית שיועדה לשוק מתפתח. מנוע ה- 1.2 פיתח 46 כ”ס, שהביאו את המכונית ששקלה 840 ק”ג למהירות מירבית של 127 קמ”ש. מערכת המיתלים עשתה שימוש בתמוכות מק’פרסון קדמיים וסרן חי מאחור התלוי על זוג קפיצי עלים אורכיים. מערכת הבלמים כללה בלמי דיסק קדמיים ובלמי תוף אחוריים ואילו ההיגוי היה בשיטת התיבה ותפוחים. בשל עיצובה הנאה למדי ונתוניה הסבירים, הפכה האנאדול A1 להצלחה גדולה בטורקיה, מה גם שתמחורה היה נכון למדי. מאחר והמכונית יוצרה מפיברגלאס, ייצורה דרש כוח עבודה רב, אך כוח זה היה זול למדי בטורקיה באותה העת. המיכללים המכאניים הפשוטים הפגינו אמינות גבוהה וככלל, המכונית היתה קלה ופשוטה לתחזוקה, מה שהתאים מאוד לטורקים. בשנת 69′ עוצב לוח המחוונים מחדש, ורמת הגימור הכללית עלתה. מנוע ה- 1.2 הוחלף במנוע חדש בנפח 1.3 שהגיע מהפורד אסקורט, והביצועים שופרו. בסוף 71′ הוצגה מתיחת הפנים המשמעותית הראשונה של המכונית, במסגרתה שונו פנסיה הקדמיים והפכו למלבניים. גלגל ההגה שונה ונוסף ריפוד פנימי לתקרת תא הנוסעים. בשנת 73′ הוצגה גירסת הקופה של המכונית כמו גם גירסת הסטיישן שהוסיפו לאטרקטיביות הדגם, שהפך לנמכר ביותר בשוק הטורקי. במקביל לייצור האנאדול A1, הוצגה בשנת 70′ האנאדול A2, שלא הייתה אלא גירסת 4 דלתות למכונית, שעוצבה בקו מודרני ונאה יותר. עם סיום ייצור ה- A1 ב- 75′, עברה האנאדול A2 מתיחת פנים די משמעותית, במסגרתה עוצב מחדש תא הנוסעים, המושבים הוחלפו בנוחים יותר ורמת הגימור עלתה. גירסה חשובה שנוספה ב- 71′ הייתה הטנדר, שהתבסס על הדגם המשפחתי. מאחר והמכונית התבססה על שלדה נפרדת, הפיכתה לטנדר הייתה קלה ופשוטה. עקב חיזוק המיתלים האחוריים, כושר ההעמסה היה מכובד למדי, וגירסה זו הפכה למסחרית הפופולארית ביותר בטורקיה. אנאדול ניסתה לייצא את המכונית, אולם לא נחלה הצלחה גדולה, בלשון המעטה. ייצור ה- A2 נמשך עד שנת 81′, ולמעשה הפסקת הייצור נבעה בעיקר מהעובדה שייצור מנוע ה- 1.3 של הפורד אסקורט MK2  הופסק וגם בשל ביקוש הולך ויורד, בעיקר עקב העלייה המהירה ברמת החיים של הטורקים, שהעדיפו על פניה מכוניות מערביות. ייצור הטנדר נמשך עד 81′, כשמנוע 1.6 בעל גל זיזים עליון של פורד מחליף את מנוע ה- 1.3 הוותיק. ב- 25 שנות ייצור האנאדול הורכבו 92,000 מכוניות בקירוב, מספר מכובד למדי שהעיד על הצלחה גדולה למדי. האנאדול A1 ו- A2 התאימו היטב לשוק הטורקי המתפתח – על אף שהיו מכוניות בסיסיות למדי, עיצובן היה נאה למדי עבור זמנו, המיכללים המכאניים היו פשוטים ואמינים, הביצועים, בייחוד בדגם ה 1.3, היו סבירים למדי ואפילו השימושיות הייתה סבירה בהחלט. הרכבתה הייתה פשוטה, ומרכב הפיברגלאס היה חסין כמובן בפני החלדה. למרות שייצור מכוניות מפיברגלאס יקר יחסית, החסכון בהקמת מערך כבישה וכוח העבודה הזול פיצה על כך.

 

אין תגיות

416 סך צפיות 130 היום

  

מס' מודעה: 2595b9e5fcbefd9c

FleaMarket.co.il

error: התוכן מוגן בזכויות יוצרים